המדינה הממותגת ביותר בעולם, מולדת ה " לה דולצ'ה ויטה"- החיים המתוקים. הכישרון לחיות טוב בלי רגשי אשמה. גם כשראש הממשלה עושה בושות, המצב הכלכלי בזבל והאבטלה גואה, יש להתרכז בדברים החשובים באמת: אוכל , אופנה, עיצוב, סייסטה וקמפרי.
קסמם החמקמק של האיטלקים טמון ב"נון שלנט". היכולת להיות מוקפדים מבלי להראות מתאמצים. בהשוואה הבלתי נמנעת לשכניהם הצרפתים (לפחות אני לא מצליחה להימנע מזה. בכל זאת שני יעדי החופשה האהובים עלי…) זה ההבדל המובהק. הצרפתים מלוטשים, מוקפדים, מתוקתקים, ואילו האיטלקים תמיד קצת "פרומים בקצוות"- וזה קולע לרוב תחומי החיים.
כנראה כשיש לך אין סוף אוצרות תרבות בלתי נתפסים. שכבות של היסטוריה אנושית שמקפלים בתוכם את ערס התרבות המערבית. זה רק טבעי להרגיש שבכל מקרה אתה " The real deal" .
לא צריך לטעות ולחשוב שזה נובע מחוסר תשומת לב, נהפוך הוא, זה פשוט לא "קול" להראות מתאמץ. לרוב זה מקסים, לפעמים קצת מאכזב (על זה אף אחד לא כותב…..) ולכן צריך פשוט להתמסר, גם לחספוס.
את הטיול הגדול הראשון שלי באיטליה עשיתי לפני 18 שנה, אהבה ממבט ראשון ושני ושלישי ומאז ביקורים חוזרים וטיולים באזורים שונים. העולם היה אז הרבה יותר גדול ומקומי. איטליה היממה אותנו עם הקפה שלה, האוכל המצוין, השיק והסטייל. לנו היה אז את המדרחוב בירושלים…
מאז גדלנו, התפנקנו, ראינו עולם והתרגלנו לטוב. תל אביב מלאה במסעדות ופיצריות שלא רק שלא נופלות, אלה עולות על הרבה מהמסעדות באיטליה וגם לנו יש מכונה של נספרסו על השיש במטבח. בשנים האחרונות מלווה אותי בכל טיול איזה הד קטן בראש, ואני שומעת את הגששים ב "אין לנו מה להתבייש בארץ שלנו, יש לנו ארץ נהדרת!" .
אז אני מודה, היום אנחנו קהל שהרבה יותר קשה להרשים. לפעמים קל להסתכל במבט ביקורתי ולחוש שלכל מטבע יש שני צדדים. שהפשטות לפעמים גולשת לעליבות והכבוד למסורת הופך לחוסר תחכום (זה מתייחס הרבה יותר לדרום העני מאשר לצפון העשיר).
אבל בכל זאת – איטליה– השלם שגדול מסך חלקיו. אין ספור ספרים, סרטים ומגזינים טבעו בנו את חווית "החופשה האיטלקית". המערבי העמלן שסטה לרגע ממרוץ חייו וגילה באיטליה מחדש את טעם החיים. ההתמסרות לתענוגות יום יומיים, התעוררות החושים ודרכם פגישה מחודשת עם העצמי. אני לגמרי בעד, עלי זה עובד בענק.
הסוד הוא להתרחק עד כמה שניתן ממלכודות התיירים והן רבות. להשאיר זמן לגלות את איטליה של האיטלקים, אוטנטית וחושנית.
באיחור ניכר (עקב קצב חיים שונה לגמרי בבית…) אני אעלה כמה פוסטים של רשמים, והמלצות חמות מהטיול שלנו בסתיו. לי יהיה נעים להיזכר… מקווה שמי שמתכנן נסיעה ירוויח כמה טיפים שווים.
בקרוב סדרת פוסטים על – רומא, טוסקנה, חוף אמלפי, והסוד הפרטי והשמור ביותר של משפחתנו בחוף "ג'יג'ולו" (רמז, אנחנו הישראלים הראשונים שהתארחו שם אי פעם….)
בתמונה: "בימבה" ברחובות אסיסי. נדיר לראות באיטליה מכוניות משפחתיות כמו אצלנו, לרוב הן קטנות וצבעוניות. כשחווים נהיגה ברחובות הערים העתיקות ודרכי הכפרים העקלקלות, מבינים למה. כל הזמן חיפשתי את האחת המושלמת לצלם לאינדיאנים שנשארו הפעם בבית.
