איסטנבול – אהבה ממבט שלישי

חזרנו משישה ימים באיסטנבול, עיר ששמעתי רבות על קסמיה מאנשים שמכירים אותה ואותי מצוין, ולא האמינו שעדיין לא נפגשנו.

אני מודה שבגלל האקלים הפוליטי והתקררות היחסים היא רק התרחקה ממני, ובכל פעם היה נראה לי יותר פשוט לנסוע למקום אחר. אבל בהחלטה של רגע, ובצרוף מקרים כששתי ידידות שונות שאת אהבתן ומומחיותן בתרבות, קולינריה ואומנות החיים הטובים אני מעריכה מאוד, שיתפו באינסטגרם מחופשות בעיר, החלטנו להזמין כרטיסים ולנסוע. הגעתי בלי ציפיות מוגדרות ואפילו בלי שיעורי בית מעמיקים (חוויה מאוד חריגה בשבילי).

אז איך היא ?!

מיוחדת, שונה ודי כאוטית. אל תנסו להשוות לערים אירופאיות ואז תהנו הרבה יותר. גם בחלק המערבי, האנרגיה (והתחזוקה) מרגישים לבאנט ולא אירופה. הגודל שלה עצום והתוואי העירוני מזכיר יותר קונגלומרט של מבנים וגגות רעפים חומים ואין סופיים, בלי יכולת לזהות בנוף רחובות או שדרות. כל האוריינטציה במרחב נגזרת ממיצר הבוספורוס שחוצה את העיר ומפריד בין החלק האירופאי לאסיאתי שלה.

איסטנבול מלאה בתיירים ערבים ומלוכסנים. חוץ מבמלון הנהדר שלנו (המלצה בהמשך) כמעט ולא פגשנו בתיירים אירופאים או אמריקאים, ועברית שמענו רק פעם אחת. אני מודה שביומיים הראשונים האינטנסיביות שלה, התנועה האין סופית, ולהיות מוקפת בכל כך הרבה אנשים שונים ממני, הרגיש קצת כמו בתוך מערבולת ענקית כשאני מנסה להשאיר את הראש מעל המים. אבל ביום השלישי משהו נרגע ונפתח, הבנתי שבשביל להנות ממנה באמת צריך להתמסר ושחררתי. להיות מוקפת במוסלמים כבר לא היה מאיים, אלה טבעי (כמה עצוב לגלות כמה הפחד מושרש בנו וכמה אופטימי לגלות שאפשר להיפרד ממנו אחרי יומיים).

בסך הכל היא מאוד הזכירה לי את ירושלים שגדלתי בה. שכבות על שכבות של היסטוריה ותמהיל  עצום של קבוצות אנושיות שונות שנראה כי למדו באין ברירה לחיות ביחד.

להפתעתי רוב הטורקים מדברים מעט מאוד אנגלית (קלוקלת) ונדרשים סבלנות וקישורי פנטומימה בשביל להסתדר. לכל מי ששאל אותי ״איך הם מתייחסים לישראלים״ עניתי שאנחנו לא באמת מעניינים אף אחד…. הסוחרים שזיהו שאנחנו ישראלים מקילומטרים וזכרו כמה משפטים בעברית היו מאוד נחמדים וניכר שהם מצטערים שישראלים כבר לא מגיעים.

בכל איסטנבול לא ראינו תמונה אחת של ארדואן, בעוד שתמונות של אטאטורק (ה׳בן גוריון׳ שלהם, אבי האומה החילונית המודרנית) נמצאות בכל פינה. הדגל לעומת זאת נוכח ביותר. בכל פינה ועל כל בניין, עד כדי כך שתהינו אם זה מוכתב ע״פ חוק.

התמזל מזלנו ובאמצע יולי זכינו למזג אויר מושלם של 20-26 מעלות, מעונן רוב הזמן ועם טיפטופים של גשם קל מידי פעם. תנאים אידאליים לצעדות ממושכות בעיר. אין לי ספק שעם שמש וחמש עד עשר מעלות יותר, הינו נהנים הרבה הרבה פחות.

איפה להיות ומה לראות

בעיר העתיקה שנמצאת על גדות הצד האסייתי של העיר נמצא ריכוז של האתרים והמונומנטים העתיקים והחשובים שהם חובה.

חומות העיר העתיקה, שההשפעה האסייתית ניכרת בהן

Hagia Sophia כנסיית החוכמה הקדושה   הייתה המרכז הרוחני של האימפריה הביזנטית עד השתלטות האסלאם על תורכיה והפיכתה למסגד. מאז שנות ה-30 של המאה ה-20 היא משמשת כמוזיאון. כשנבנה היה המבנה הזה לא פחות מפלא, הכיפה העצומה והתומכות החיצוניות היו הבסיס לאדריכלות הביזנטית שהתפתחה מאוחר יותר.

Yerebatan Sarayi –  ה”ארמון” התת קרקעי הזה הוא בעצם מאגר המים הגדול של איסטנבול. 336 עמודים תומכים במבנה השקט והחלומי. בדרך כלל מוזיקה קלאסית מלווה את המבקרים, ויש מופע אור קולי על ההיסטוריה של אספקת המים לעיר. כשמתהלכים למטה באווירה המכשפת בין העמודים אי אפשר שלא לחשוב על סצנת הסיום של ‘התופת’ (כתב דן בראון) ומתרחשת במקום .

אנחנו ביקרנו בזמן שיפוצים במהלכם רוקנו רוב המים, אבל זה עדיין היה מרשים מאוד
בבסיס שניים מהעמודים מגולף ראשה של מדוזה, ואת המטבעות מסביב זרקו אנשים שביקשו משאלה

Kapali Çarşi הבזאר הגדול-  שוק מקורה עצום, לבירינט של ממש. למרבה ההפתעה המקום הכי נקי ומסודר בכל איסטנבול. לא היה צפוף או מחניק מידי. אין סוף שפע של סחורות, כשהיותר איכותיות ומעניניות הן הרקמות והשטיחים, מצווה להתמקח.

כרגיל הכי מרשימות התקרות

Galata Koprusu גשר גלאטה- מחבר בין שתי גדות הבוספורוס ומחבר את הצד האירופאי עם האסייתי. מעליו תנועה ערה ושורה אין סופית של דייגים, ומתחתיו שביל הליכה ומסעדות מעל המים.

Galata Kulesi מגדל גלאטה- אנחנו לא חיכינו בתור הארוך בשביל לעלות לתצפית למעלה ונהננו מהשוטטות ברחובות שמסביב. זה אזור מתוייר ומשופע בבתי קפה קטנים וחנויות, חלקן מאוד תיירותיות (ככול שמתקרבים למגדל) וחלקן יותר מיוחדות ואיכותיות.

BEBEK SAHILI & ARNAVUTKOY – כעשרים דקות נסיעה מהמלון, הגענו לאזור פרוורי של איסטנבול ומיד הרגשנו שעברנו ליקום מקביל מערבי ונינוח על גדות הבוספורוס, טובל ביער שמשתפל כמעט עד המים. וילות, חנויות בוטיק מתוקות ואיכותיות, מסעדות ובתי קפה, שכולם מלאים באנשים יפים שעיתותם בידהם להנות מכל הטוב הזה. שתי השכונות / עיירות מחוברות בטיילת יפה שמזמינה טיול לאורך המים .

Arnavutkoy התחילה ככפר של דייגים יוונים והיא מפורסמת בבתי העץ העותומניים העתיקים והצבעוניים שממלאים את רחובותיה ובמסעדות הדגים הרבות (המלצה ספציפית למטה). אזור יפייפה לבילוי של יום.

בין כל הבתים המשופצים והמתוחזקים, הסתתר בית קטן ומתפורר שגילה משהו על ההסטוריה של המקום המיוחד הזה

לאכול

המטבח הטורקי פשוט נפלא! בתור אומה שהייתה אימפריה לאורך 500 שנה, ושלטה משערי וינה  באירופה ועד סודן, מטוניס ועד עירק ולאורך דרך המשי באסיה, המטבח שלה השפיע והושפע משלל תרבויות, טעמים וחומרי גלם. קשה ליפול. לא משנה אם אוכלים אוכל רחוב או במסעדת גורמה, רוב הסיכויים שזה יהיה עדין, מדויק וטוב. אלו הארוחות והחוויות שבהחלט נזכור (מהיוקרתיות לעממיות) כולן מסומנות במפה למטה:

# את יום ההולדת שלי חגגנו במסעדת  Mikla  שנמצאת על גג מלון מרמרה כחמישים מטר מהמלון שלנו.

הגגות של איסטנבול הן הנדל״ן הכי קסום ומשובח שלה. מלמעלה הכאוס הופך פואטי ואלגנטי, ובשקיעה העיר והנוף פשוט עוצרי נשימה (סרטון פנורמי של העיר בשקיעה תמצאו בסטוריז השמורים באינסטגרם שלי).

בחרנו בארוחת מנות השף שהגיעו אל השולחן אחת אחרי השנייה, יפיפיות וטעימות מאוד ( אני מעדיפה לא להעיק עליכם עם המוני תמונות של המוני מנות, אבל ממליצה מאוד להיכנס לקישורים של המסעדות בשביל להתרשם מצילומים מקצועיים) . הקהל לא היה מקומי, האווירה הייתה נעימה והנוף באמת מסחר.

בכוס היין השלישית גם השכנים שלנו לשולחן הפכו פטפטנים נלהבים, ושיחה מעניינת נרקמה עם הרמה של כל כוסית

# גם Nicole היא מסעדה של שפית מעולה, שנמצאת על גג בנין מרשים עם נוף לבופורוס ולארמון Topkapi Sarayi (אתר מומלץ שלא הגענו לבקר הפעם, אבל זכינו לצפות בו מהגג). התקשתי לצלם את הנוף בגלל ההשתקפויות בחלונות שהקיפו את החזית. כאן הבחירה היא בין שתי ארוחות עם מנות טעימה של השף. אנחנו שכבר התנסינו בערב כזה בחרנו את הקטנה יותר, ועדיין יצאנו מדושנים ומסוחררים אחרי שלוש שעות.

טוב לא התאפקתי, רק שתי דוגמאות קטנות

# karakoy lokantasi – מסעדה מעולה של אוכל מקומי קלאסי. מעוצבת כביסטרו ים תיכוני עם מנות טעימות ומדויקות על מפות צחורות באחת השכונות המגניבות.

# Zübeyir Ocakbaşı‏‏‏‏‏‏ – המלצה חמה על מסעדה שהיא לא פחות ממקדש הגריל. שמה הולך לפניה ויש לה כמה סניפים (סימנתי על המפה את זו שאנחנו מאוד נהננו בה)

# Adembaba – הדרך הבדוקה למצוא מסעדה טובה, היא לפנות למקומיים ולשאול אותם בנימוס איפה הם אוהבים לאכול. זה בדיוק מה שעשינו כשהגענו רעבים בצהריים ל Arnavutkoy . כשהאדם השלישי הזכיר את המסעדה הזו ידענו שיהיה טעים. מסעדת דגים שמחה שהכל טרי ומהיר בה, ישר מהים אל הצלחת.

# Sehzade – מסעדת פועלים לא רחוק משוק התבלינים. אין תפריט אבל יש שיפודים מעולים. יושבים כתף לכתף עם המקומיים ונהנים. יצא והושבנו ליד אדם מבוגר וחביב שהציג את עצמו וסיפר לנו שהוא יהודי ואחיו חי עם משפחתו בחיפה. סיפר לנו על קורות המשפחה ונתן לנו את כרטיס הביקור שלו למקרה שנצטרך איזו שהיא עזרה. מסוג המפגשים המרגשים שנשארות איתך כשמפתחים שיחה עם זרים. תודה על ההמלצה המאוד לא תיירותית ואוטנטית הזאת לנדב אייל.

# Golden_midyeci – עצירה חובה לאוהבי הצדפות, אנחנו פגשנו דוכן באחד הרחובות המתפצלים מרחוב האיסטקלל, יש להם עוד דוכנים כאלו בעיר של צדפות ממולאות באורז. בשביל ההמחשה כמה זול כאן, אחרי זלילה של חמש יחידות התבקשנו לשם שלושה שקלים.

להתגורר

איסטנבול היא עיר אינטנסיבית וצפופה, שהשוטטות בה יכולה לשחוק. אני ממש הרגשתי איך העובדה שהתגוררנו במלון נפלא היתה מאזנת חשובה ששמרה והזינה את החופשה. אני ממליצה מכל הלב על ה Soho House Istanbul . מלון בוטיק של רשת בריטית, עם מיטב הפינוקים והסטייל.

אני מצרפת להמלצה על המלון גם את המסעדות שבו, במיוחד Cecconi’s מסעדה איטלקית יפה ומהנה.

המבנה הצמוד של המועדון
פרט על הקיר בבנין המשוחזר
גילטי פלג’ר כפול, ספר נסיעות וגלידה בגוון תואם
סטארט אפ גאוני ששווה לאמץ. החמוד הזה מסתובב ומחלק מגבות מלאות בקרח כתוש ומלפפונים לקרור המשתזפים
שקיעה על הגג, בתחתית התמונה הבריכה ומעל רצועת הבוספורוס. שמים ומים כאן הכל מתערבב

איך להתנייד

בקלות במוניות, גם הן מאוד זולות, בתנאי שלפני שאתם עולים תדרשו מהנהג שיפעיל מונה (כל המשפט מתומצת במילה “מיטר!” ) אחרת בהיותכם תיירים ישדדו אתכם במחיר מופקע של פי ארבע, למרות שגם אז בקושי תגיעו לעלות של מונית בתל אביב . לא פגשנו נהג אחד שדיבר אנגלית, לכן חשוב להראות להם את הכתובת, רצוי על המפה כי לרובם אין ג’י פי אס ברכב. התנועה בעיר עמוסה בטירוף, ולא פעם אחרי שנכנסנו והראנו את הכתובת הנהג התנצל והבהיר שהוא לא נוסע לשם כרגע בגלל העומס.

קניות

אי אפשר להתעלם מהבונוס שאיסטנבול זולה בכל מובן בחצי עד רבע לעומת ישראל ! מה שהופך את החופשה לעוד יותר משמחת ומאוד משתלמת. רוב החנויות פותחות מאוחר ב 10-11 אבל ב11 בלילה ברחובות הראשיים הכל פתוח והומה אדם. למי שמחפשת קניות יותר בנאליות של חברות מערביות מוכרות שווה להתרכז ברחוב Istiklal (חמישים מטר מהמלון) ובאזור Nişantaşı‏ המרוחק קצת יותר מאזור התיירות.

Turnacıbaşı רחוב בשכונה מקסימה שמלאה בחנויות לעתיקות ווינטיג’. אפשר למצוא דברים שווים ומיוחדים מאוד.

עוד שכונה קטנה ומקסימה ששווה בהחלט שיטוט היא רחוב Mumhane וכל הרחובות הקטנים המסתעפים ממנו. המון בתי קפה ומסעדות קטנות ומעוצבות, חנויות בוטיק עדכניות ואווירה טובה.

יש לנו הרבה מה ללמוד מהם על ההבנה הפשוטה של חיים ים תיכוניים. כאן בתמונה, רחוב באורך כ200 מטר שמחופה כולו בסוכות גפנים שבקיץ מספקים צל במרחב העירוני. כל כך פשוט וזול וכל כך פרקטי ויפה.

על שכונות BEBEK SAHILI & ARNAVUTKOY המלצתי כבר בפוסט למעלה. רק מוסיפה כאן ששם תמצאו שפע של בוטיקים וחנויות קונספט יפות ומעוצבות.

מקווה שעשיתי לכם חשק מוצדק לחוות את העיר הנהדרת הזאת. אני מצרפת כאן את מפת הגוגל שנעצנו בה המלצות של חברים וכותבים ממקורות שונים יחד עם חויות ספונטניות שנהננו לגלות בדרך.