אחד הרגעים שמרגשים אותי בכל פרויקט חדש הוא רגע המפגש עם הבית (או המגרש). גילוי הפוטנציאל החבוי שגורם לדמיון שלי לעוף.
כשנכנסתי לבית הראשונים הקטן והצנוע במושב, הפה שלי פשוט נפער מהנוף המהפנט שניגלה לי דרך המרפסת. אופק מתוח קדימה, שדות חקלאיים וחוף ים פראי במרחק נגיעה.
הנוף הזה גנב את ליבי וגנב לגמרי את ההצגה. היה לי ברור שבבית הזה הוא השחקן הראשי בהצגה.
בעלי הבית שיצאו לפנסיה, התפנו להגשמת חלום ישן והחליטו על שיפוץ מקיף של הבית והתאמתו לפרק החדש.
הכניסה ממפלס הרחוב אל הבית, היא למעשה הכניסה אל הקומה העליונה, בעוד שלקומת המגורים יורדים וממנה היציאה לגינה תחתונה גדולה. בזכות החלוקה המדורגת הזו, זוכה החלל הציבורי של הבית במבט מוגבה אל הנוף. הוחלט כי קומת הכניסה בגודל של כ 85 מ"ר תהווה את מרכז חיי היום יום ותכיל את האזורים הציבוריים וסוויטת השינה בעוד שבקומה התחתונה יארחו את הילדים והנכד ויהנו מחדר עבודה וחדר ארונות נוסף.
מאחר שגרם המדרגות הקודם היה לא תיקני על גבול המסוכן ומוקם באמצע הבית כך שהגביל מאוד את אפשרויות התכנון, אחת ההחלטות הראשונות היתה להסיט אותו למיקום חדש.
הכניסה לבית היא דרך מבואה ריבועית וסימטרית ברצוף אריחי בטון שמהווים אזור מעבר מהחוץ לרצפת הפרקט שבכל יתר הבית.
מימין לדלת הכניסה ארון קיר גדול שמסתיר בתוכו את ארון המעילים והנעליים, ארון השרות ומכונות הכביסה והייבוש. על מנת למקסם את המרחב נמנעתי מאזורי מעבר לא פונקציונאליים.
ומשמאל דלת שרותי האורחים
מכיוון הסלון ממסגרים את המבואה אח מחופה לבנים וסיפרייה.
המטבח הפתוח נושק לפינת האוכל הותיקה והאהובה של בני הבית. לפני השיפוץ "חנק" השולחן העצום הזה את כל החלל והקשה על התנועה בבית. היום לאחר ששופץ עץ הטיק והכסאות רופדו מחדש הפורופורציה שלו נעימה ונכונה.
חלונות רחבים נפתחו לאורך כל החזית המערבית וחלונות בלגיים בהירים ממסגרים בהם את הנוף שמשתנה משעה לשעה כמו ציור אימפרסיוניסטי.
החומרים והגוונים בבית משקפים את הטבע שבחוץ. ירוקים וחומים כמו השדות, אקווה מרין וכחול כמו המים והשמים.
יחידת ההורים מוקפת ארונות בגדים ואפשרויות אחסון.
המקלחת הצמודה רוצפה באריחי בטון מלבניים בדוגמת פישבוון, ארון רחצה כחול עמוק וברזים בגוון פליז.
הבית דרש טיפול עמוק ויסודי. הוא שופץ כליל מבחוץ ומבפנים. בגלגול החדש השתמרו ממנו רק פרגולת העץ, וויטרינת היציאה מהסלון אל מרפסת הדק, אותה הגדלתי, כך שכעת היא בפרופורציה שווה לאזור המחייה בחלל הציבורי ומהווה תוספת משמעותית של שטח להנאה מחיים ים-תיכוניים של פעילויות חוץ כמו בישול, הסבה ואירוח כמעט כל השנה.
לקראת סוף יום הצילומים השמש החלה לשקוע וצבע את כל הבית בגווני זהב. אין צורך במילים לתאר את היופי והאווירה.
אז איך בית נולד? מחלום, השראה, הרבה עבודה ולא מעט סבלנות.
אם אני מקיימת לעצמי הבטחה, אני עוצרת הכל לרגע וחוזרת לבקר אותו, לצלם ולראות שכל מה שהתחיל בחלום עומד לו במקום, מלא שמחה וחיים של משפחה שמשהו קטן ממני נשאר אצלה ומשהו ממנה ממשיך איתי לחלום הבא.
* צילם בכישרון אביב קורט
