בית קולנועי – מתוך "מיס פטיגרו חייה ליום אחד"

 

יש סרטים בהם לעיצוב הסט יש תפקיד לא פחות משמעותי מהדמויות המשוחקות בו. בתור מעצבת חובבת קולנוע מושבעת , יש סרטים שנשארים איתי זמן רב וממלאים אותי בהשראה דווקא בזכות הבתים שמלאו את המסך.

החלטתי לפתוח סדרה (לא עוקבת) של פוסטים בה אעלה מידי פעם בית קולנועי שהשאיר אותי מוקסמת ומלאת השראה מעיצוב המשקף סגנון, תקופה או מקום גאוגרפי.

הפעם אציג לכם את דירת הפאר הלונדונית בסגנון הארט דקור מתוך הסרט Miss Pettigrew Lives for a Day. קומדיה בריטית קלילה ומשובחת המשוחקת פשוט נפלא  מ 2008.

הסרט התקופתי משחזר באופן פנומנאלי לא רק את העיצוב והאופנה של שנות השלושים, ערב כניסת אנגליה למלחמת העולם השנייה, אלה גם את סגנון הזוהר ההוליוודי של הסרטים באותה תקופה.

לאחר שגווינביר פטיגרו (פרנסס מקדורמנד), אומנת בריטית בגיל העמידה, מפוטרת שוב ושוב ממשרתה בשל דעתנותה, היא מוצאת את עצמה ברחוב ללא כסף או קשרים חברתיים. בצר לה היא מגלה בעצמה תושייה שמפתיעה גם אותה. היא מחליטה לנצל את הרגע ומתגלגלת להתחזות למזכירה חברתית עבור מעסיקתה החדשה, השחקנית והזמרת האמריקאית דליסיה לה-פוס (איימי אדמס), המפגש ביניהן חושף את גברת פטיגרו לעולמם הזוהר ומלא העמדות הפנים של אנשי החברה הגבוה בלונדון של סוף שנות השלושים. היא מוטלת למרכז המערבולת החברתית והרומנטית של מעסיקתה החדשה המנסה לתמרן בין שלושת מחזריה, ובבחירה הבלתי נמנעת שהיא חייבת לקבל ושתעצב את חייה.

דליסיה גרה בדירת פאר ותפנוקים שהעמיד לרשותה  בעל המועדון בו היא מככבת כיוון שהיא המאהבת שלו. הדופלקס המרווח מעוצב בסגנון הארט דקו, זוהר ומתוחכם.

העיצוב לא מפסיק ליצר דרמה ע"י מעבר בין חללים מנוגדים. ממבואת הכניסה האפלולית והאינטימית יוצאים למבואה נוספת מוארת ומחופה עלי זהב.

מבואת-כניסה-2

צורות גאומטריות המאפיינות את סגנון האט דקו חוזרות ומופיעות במעקה, גרם המדרגות, בריהוט ובפרזול הבנין.

שפע של פסלים וחפצי אומנות ממלאים את החלל.

בקומה השניה אנחנו נכנסים לחדר השינה החלומי והזוהר של דליסיה. קירות מחופים משי כסוף בדוגמא פלורליסטית עם ציפורים, קיר מרופד עם קפיטונאג' למראשות המיטה, וילונות נשפכים, מראות ושפע של טקסטיל מלטף ורך.

 

 

 

 

 

דליסיה שחיה בסרט של עצמה עולה מהאמבטיה פווזינג כמו "לידת ונוס ממילו". בינינו, אם לי היתה כזאת אמבטיה אולי גם אני הייתי מתבלבלת…

בניגוד מוחלט לפאר ולחן המוקפד של הבית כשנכנסים למטבח הסיפור לגמרי אחר. באופן אופייני לתקופה ולמעמד, חדרי השרות היו נסתרים ופונקציונאליים ונועדו לשמש את עובדי משק הבית בלבד.

 

בשלב הזה אתם כבר מזהים את המטמורפוזה המופלאה שעוברת מיס פטיגרו היקרה. שכמו יתר הגיבורים מסביבה מספיקה במהלך יממה אחת לאבד הכל לזכות בהכל למראית עין, לשחרר מחדש ולחזור לנקודת ההתחלה כשיש לה את מה שחלמה למצוא וחשוב באמת.