יש סרטים בהם לעיצוב הסט יש תפקיד לא פחות משמעותי מהדמויות המשוחקות בו. לאחרונה שמתי לב שכל קומדיה רומנטית משובחת באמת, תתהדר מעבר לטקסטים מושחזים, אנסמבל שחקנים מעולים ומוזיקה נפלאה גם בלוקיישנים מסחררים. אם תחשבו על זה רגע, תראו שכל אחת מהקומדיות הרומנטיות ששמרתם במועדפים מתהדרת גם בבית חלומי במיוחד. נראה שיותר מכולם מבינה את זה התסריטאית והבמאית הנפלאה ננסי מאיירס שחוץ מהסרט הזה כתבה וביימה שורה של קומדיות רומנטיות מצוינות אחת אחת שבכולן מככבים בתים יפיפים שמקדמים את העלילה “ומשתתפים” בסרט. כמו בית החוף של דיאן קיטון ב Something’s Gotta Give. הקוטג’ האנגלי של קיט ווינסליט והבית ההוליוודי של קמרון דיאז ב The Holiday או בית המשפחה הקולוניאליסטי של סטיב מרטין בסדרת סרטי Father of the Bride.
הפעם בסדרה (הלא עוקבת) “בית קולנועי” נבקר בביתה של ג’ין אדלר (מריל סטריפ) מתוך הסרט It’s Complicated. ג’ין גרושה מזה עשר שנים מג’ק, עורך דין מצליח ומלא קסם אישי (אלק בולדווין), לו הייתה נשואה עשרים שנה עד שבגד בה עם בחורה צעירה ומצליחה לה נישא בשנית. חייה סוף סוף מלאים ומאושרים, היא בעלת קפה פטיסרי משגשג, מוקפת חברות תומכות וילדים שהקטנה שבהם בדיוק פרחה מהקן. במהלך סופ”ש ניו יורקי לרגל סיום הלימודים של בנם היא וג’ק מוצאים את עצמם מבלים יחד ערב נוסטלגי שמוביל לרומן. ג’ין מוצאת את עצמה במרכז משולש רומנטי מבלבל כשבמקביל יחסיה עם האדריכל הגרוש שלה (סטיב מרטין) מתחממים.
אל תתנו לטריילר הסמי דרמטי והדלוח הזה להטעות אתכם. זאת קומדיה מצחיקה ושנונה להפליא.
הבית בסנטה ברברה קליפורניה הוא אחוזה כפרית חלומית בסגנון ספרדי שנבנתה בשנות ה 20 של המאה הקודמת. היא בעלת רעפים מלאי פטינה
וורנדת עמודים בכניסה עם מרצפות טרקוטה
דלתות וחלונות ברזל שמכניסים את כל היופי של הנוף פנימה.
ברכה, כרי דשא, עצים עצומים,
וגן הירק, וואו… חלומו של כל טבעוני או בעל “אצבעות ירוקות”.
כמה מעוררי קינאה המרחבים הלא מתקמצנים האלה.
עיצוב הפנים משלים את המראה החיצוני בסגנון חמים ומזמין. בית שמשקף נאמנה את האישה שחייה בו. רחבת לב, משפחתית ונטולת פוזה. נכון שהסגנון קצת יותר מידי potterybarn לטעמי האישי אבל קל לדמיין בו חיים משפחתיים ומתוקים להפליא.
לב הבית והחיים של ג’ין הוא המטבח.
יש לה אמבטיית פרי סטנדינג לשקוע בה בסוף היום
וחדר שינה נשי וחם.
בתחילת הסרט ג’ין מחליטה להעניק לעצמה סוף סוף את השיפוץ עליו תמיד חלמה. שדרוג המטבח (מרכז חייה), יצירת פינת אוכל גדולה לכל המשפחה (גם אם היא “כבר לא שלמה”) וקומה חדשה של סוויטת שינה עם נוף לאוקיאנוס ובלי כיור “לו” ו “לה”.
ההחלטה לשפץ מבטא את ההשלמה של ג’ין עם החיים שלה כפי שהם וההבנה ש”מגיע לה”. היא מחליטה להפסיק לדחות ולהעניק לעצמה בעצמה את החלומות שלה.
לאורך כל הסרט אנחנו רואים הקבלה פסיכולוגית בין ג’ין לבית שלה. כשהיא מוצאת את עצמה במרכז משולש רומנטי מפתיע והבלגן בחייה האישיים מתחיל, היא שוכחת פעם אחר פעם את הפגישות שקבעה עם האדריכל שלה שתוהה אם היא באמת רוצה לשפץ את הבית (ואת חייה).
חוץ מהעיצוב המרהיב של כל פריים ופריים איך אפשר שלא להתאהב בסרט שלא מפסיקים לאכול בו…. הכול כל כך יפה וטעים. ג’ין היא בשלנית בחסד שלא מפסיקה לבטא ולהתמודד עם רגשותיה ע”י בישול ופינוק כל הסובבים אותה.
וזה רק על קצה המזלג….
תסלחו לי על פיצוץ האשליה הקולנועית, אבל תרשו לי לגלות לכם שהבית האמתי צולם רק מבחוץ. כל הסט הפנימי הוקם באולפנים בברוקלין ניו יורק. למרות שהחללים הפנימיים עוצבו בהחלט בהשראת המקור. השוואה מעניינת בין הפנים האמתי לסט תוכלו לראות כאן.
דרך אגב, אם יש לכם קצת “כסף קטן” לא מזמן הועמד הבית למכירה בסכום הסמלי של 12 מיליון דולר…
אתם מוזמנים להציץ בפוסט הראשון בסדרת “בתים קולנועיים” מתוך “מיס פיטגרו חייה ליום אחד” מומלץ.
