החיים בהילוך איטי

החום והלחות המעיקים של הקיץ מדרבנים אותנו להאט. בפן הביולוגי הפשוט ביותר, אנחנו משוועים למנוחה, התפוקה יורדת והבטרייה מתרוקנת. בפן הרגשי – שנה מסתיימת ויש צורך בחידוש המצברים ובמילוי הנשמה בתוכניות ובחלומות לשנה החדשה, שמחכה מעבר לפינה.

אורח החיים המודרני הוא מהיר, תובעני ושוחק, בלתי נתפש באינטנסיביות שלו לעומת החיים שחיו עד לא מזמן הורינו והוריהם לפניהם. בדיוק בשל כך, הצורך ביצירת הפוגות ובהכנסת איכויות של הקשבה עצמית הוא הכרחי. לא סתם “הגביע הקדוש” של תקופתנו מגולם במילה אחת שמייצגת את מה שכולנו נכספים אליו – איזון.

הקיץ גורם לי לחפש את הדרך חזרה לקצב ים תיכוני שפוי, אליו אני שואפת לא רק בחופשות, אלא גם ביום יום. האתגר שהקיץ מציב עבורנו הוא מנטלי ולא גאוגרפי. גם אם לעבור למצפה בגליל זו לא אופציה, עם כמה כיוונונים ובחירות נבונות אפשר לעשות שינוי גדול. במהלך השנים הבנתי שאם אני רוצה להתקרב אל האיזון הנכסף, אני חייבת לקחת אחריות וללמוד להחליף הילוך. כמאמר הבדיחה, היום שלי מתחיל מהר ואז אני מגבירה את הקצב – נכנסת לזון של ריכוז ועבודה, צוללת ולא מרימה פריסקופ עד הערב. זה תורם להספק נהדר, אבל בכל יום חמישי, כשאני שוב מופתעת שסוף השבוע הגיע, אני חושבת על כל הדברים החשובים לי שגם השבוע לא הגעתי אליהם.

בשביל ליהנות מהנוף חייבים להאט לפעמים, לפתח גמישות תודעתית וללמוד לשנות את הקצב כמה פעמים ביום. גם בבית, אזורים שונים מזמנים מקצבים שונים: אכילה על האי במטבח היא קלילה ולא מחייבת ומתאימה לאמצע יום עמוס. אי אפשר להשוות אותה לסעודת סוף שבוע ערוכה בתשומת לב ובאהבה, כשמפה לבנה נפרסת, כלים יפים נשלפים, המנות עליהן עמלתם שעות ארוכות זוכות למלוא תשומת הלב והמשפחה זוכה לזמן איכות משותף.

פינת ישיבה ליחיד, כמו כורסה לקריאה ליד הספרייה או חלון ישיבה מול הנוף מזמנת רגע למנוחה ולמפגש עם עצמך, בעוד שסלון שמסודר כך שהישיבה היא פנים מול פנים יעודד שיחה וקשר בין אנשים. בתים ים תיכוניים מכילים אזורים שונים לפעילויות שונות, שמבוצעות בקצב שונה ומאפשרים להקדיש באמת את הזמן ליהנות מהן.


בחצר שלנו תלוי ערסל בין צמחי התבלין. שמתי לב שהבן הקטן שלי, לוקח לעצמו הפסקות בהייה בין הפעילויות, תופס כמה רגעים עם עצמו וחוזר במלא המרץ לפעילות. התבוננתי על השלווה הפנימית שלו והבנתי שגם אני חייבת לעצור יותר. לקום מהכיסא במשרד באמצע היום, לפתוח את הדלת ולצאת להליכה מסביב לרחוב, בשביל הנשמה ולא פחות בשביל הגוף. אז התנדנדתי לי קצת בערסל וחשבתי על גמישות, על גיוון, על הדברים מהם מורכב היום שלי ועל חלוקת הזמן והפניות שלי והבנתי (שוב) שהחיים הטובים תלויים בהרגלים ובגבולות שאנחנו מציבים. למרות מיקומנו הגאוגרפי, לא השכלנו לאמץ את תרבות הסייסטה, שמקובלת מסביב לאגן הים התיכון וההפסד כולו שלנו. אין כמו הפסקה קצרה באמצע היום, שמפנה זמן לאכילה נינוחה ובריאה לאחריה מנוחה קצרה להתאוששות (כי ככה זה אחרי ארוחות טובות) וחזרה רעננה למחציתו השנייה של יום העבודה. כך יש זמן לעכל חוויות, להזין את הגוף ולהשיב את הנפש בשיחות חברתיות עם קולגות או משפחה. יעידו האיטלקים, הספרדים או היוונים כמה לחץ היה מתאדה מחיינו אם היינו מפרגנים לעצמנו עצירה כזו. כמה רעיונות חדשים ויצירתיות היו נכנסים דרך המרווח הזה שאפשרנו לעצמנו. למתקדמים – מומלץ לנסות לא להציץ בשעה הזו במסך הטלפון.
גם אם לא כל יום זה מצליח, אני משתדלת יותר ויותר לשבץ לי בסדר היום רגעים והזדמנויות להפוגה – זמן בו אני משחררת שליטה ומאפשרת לדברים פשוט לקרות.

בשנים האחרונות החלה להתגבש ברחבי העולם תפישה שמאמצת גישה יותר איטית לחיים תחת הכותרת Slow Living . זו תפישה שהחלה עם תנועת ה־ Slow Food , שדוגלת בשימוש במוצרים מקומיים וטריים ובתהליכי בישול מסורתיים. זוהי גישה שנוסדה באיטליה ושמתאימה מאוד לאורח החיים הים תיכוני.

S = Sustainable בר־קיימא = לענות על צורכי האדם לצד שימור הסביבה
L = Local שימוש בחומר גלם ובעלי מקצוע מקומיים
O = Organic הימנעות מצריכה של מוצרים מתועשים
W = Whole שימוש במוצרים בשלמותם תוך הימנעות מבזבוז

אני לא מאמינה בקיצוניות, ואכן רובנו נתקשה לאמץ את כל סט הערכים שמכתיב סגנון חיים מואט, אבל אני ממליצה בחום לאמץ לפחות את חלקם ובתקופות של עומס או אומץ לנסות לתרגל נוספים. בשבילי זאת השראה לחיים יותר מאוזנים ומזינים.

העקרונות הבסיסיים ביותר הם הקפדה על הקשבה לעצמי ולסביבה, והערכת איכויות חומריות ורוחניות שמתקיימות כשמאטים את המרוץ וזוכרים לבחור ולא רק לצרוך.
אם נפרוט את הסיסמאות להנאות פשוטות – במה בעצם מדובר?
לא לוותר על זמן פנוי – בלי לתכנן תכניות מוקדמות; לאמץ תחביב שיעשיר את החיים; בחופשות ובסופי שבוע – להפסיק להסתכל על השעון ולנסות להקשיב לקצב הגוף; לפגוש אנשים שאוהבים ולחלוק
אתם זמן וחוויות; ללמוד ליהנות משקט – בלי טלוויזיה ברקע, בלי טלפון ביד. פשוט להיות.