העונג הכי גדול בסופ"ש "בתים פתוחים בת"א" שהתקיים לפני שבועיים היה מפתיע ולא מתוכנן.
הצעידה בין האתרים השונים הובילה אותנו לסמטאות אזור בעלי המלאכה בין פלורנטין ויפו. אזור שאני חורשת לעיתים די קרובות בשעות העבודה בשיטוטי בין סדנאות בעלי המקצוע והספקים השונים. ביום חול זאת אנדרלמוסיה אינטנסיבית, צפופה ורועשת של דלתות פתוחות ובעלי מקצוע שעבודתם גולשת החוצה לרחוב.
לכן מה רבה הייתה הפתעתי כשעל הדלתות המוגפות והקירות החשופים נגלו לעיננו עשרות ציורי קיר וכתובות גרפיטי מושקעות וססגוניות.
חלק מהציורים אמנותיים, מורכבים ובעלי מסרים וחלקם יותר פופ ארטים צבעוניים ועליזים. אותנו חווית הגילוי הלא צפוי סחפה. הילדים (והמבוגרים המתיילדים בכל הזדמנות) רצו בין הסמטאות לגלות ולראות עוד ועוד. לאט לאט התחלנו לזהות עבודות ששייכות לאותו אמן, ע"י סמלים דמויות ונושאים שחוזרים על עצמם וזה הפך למשחק.
מדובר בסצנה תוססת שמשתנה ומתחדשת ללא הרף. לי אישית ממש כאב הלב לראות יצירות מורכבות ומושקעות שנקברו תחת כמה משיכות צבע מרושלות ומעליהן צץ ציור חדש , לרוב לא באותה הרמה. רוב אומני הגרפיטי שומרים על אנונימיות מאחר ופעילותם אינה חוקית למעשה, אבל חלקם כבר מוכרים ואף אומצו ע"י הממסד. את עבודותיהם ניתן לרכוש בגלריות ולראות במוזאונים. אני מנחשת שחלק מהיצירות שאני מעלה כאן נעשו ע"י KNOW HOPE , PILPELED, DOVERD נראה אם תצליחו לזהות את טביעת אצבעם.
ההתבוננות מעלה הרבה שאלות מעניינות על מעורבות במרחב הציבורי, פלישה, ביטוי עצמי מול שמירה על אנונימיות וויתור על שליטה בגורלה של היצירה.
בין הציורים והאייקונים הגרפיים אפשר למצוא ברחובות העיר גם לא מעט מילים. שירים שיצאו מבין הדפים, ירדו מהמדפים והחליטו להתאוורר ולהיחשף לעולם. בשבילי אלה ממתקים שפוזרו ברחבי העיר וכל פעם שאחד מהם נגלה לפני הוא מעלה בי הרהור וחיוך תודה.
המילים המושלמות לסיים את הפוסט הזה…
הצילומים שהעליתי כאן הם רק טיפה בים הכתובות והציורים שראינו. אני ממליצה בחום כטיול משפחתי בשבת. תשמרו מהילדים בסוד את העניין ותזכו להתרגשות והשתאות אין סופיים.
