אין לי מושג איך קרה שחלף לו (כמעט) כל הקיץ מאז שחזרתי ועדיין לא התישבתי לכתוב על טיול הדרכים שעשינו (בעיקר) לאורך דרך היין באלזס.
אין ספק שבשנים האחרונות, מאז שהתאהבתי באינסטגרם ובמידיות שהו מאפשר בשיתוף חוויות, אני מוצאת את עצמי כותבת כאן בבלוג רק לעיתים רחוקות פוסטים מלאים על הטיולים שלנו.
הפעם, מאחר שזה היה טיול משפחתי בהרכב מיוחד, עתיר קילומטרים וחוויות, סופר אינטנסיבי ומרגש, המעטתי בתמונות ושיתוף בזמן אמת והבטחתי לעצמי שכשאחזור אכתוב פוסט מלא וראוי.
זה היה טיול מיוחד קודם כל כי הפעם לא טיילתי על תקן ׳אמא׳, אלה כ׳בת׳ ואחות׳. הזדמנות מיוחדת לבלות סולו ונטו עם השנים שלנצח יחלקו איתי את כל הגוונים של החיים ב HD ובלי פילטרים – אחי ואחותי, שהגיעה במיוחד מדאלס בה היא חיה כרגע עם משפחתה.
העילה המקורית למסע היתה חתונה משפחתית אליה הוזמנו בהולנד. החלטנו שממנה נמשיך ב road trip לטיול מבושם בדרך היין של אלזס ונסיים בביקור היסטורי ונוסטלגי בהידלברג שבגרמניה, היכן שבילינו עם ההורים ב'שנת שבתון' בדיוק לפני שלושים שנה כשאבא שלי עשה בה את הפוסט דוקטורט.
יצאנו בוואן אחד גדול עם ארנון ועם אבא שלי ובת זוגו מרוטרדם. אחרי נסיעה רצופה וארוכה בה גמענו 650 ק״מ הגענו לחבל אלזס שבצרפת על גבול גרמניה. זהו חבל ארץ ירוק בעל היסטוריה פתלתלה במהלכה נכבש ועבר בין גרמניה לצרפת שוב ושוב. מה שגרם מצד אחד לזהות מקומית מיוחדת וגאה ומצד שני להשפעות תרבותיות וקולינריות שזלגו משני צידי הגבול. כיום זהו המחוז הקטן ביותר בצרפת שממוקם לאורך נהר הריין וגובל עם גרמניה ושוויץ. הנוף ירוק ומיוער ברובו, למעט השדות האין סופיים שמכוסים בכרמים בהתאם למוניטין של אלזס שמפורסמת ומזוהה עם יצור יינות לבנים משובחים.
היחוד של היינות האלזסים בכך שאסור להשקות את הגפנים והן מאריכות שורשים לעומק של יותר מחמישים מטר ויונקות מים רק ממקורות תת קרקעיים. אנחנו מיקדנו את הטיול שלנו לאורך ׳דרך היין׳ שמשופעת בכפרים ציוריים ויפיפיים והמון המון יקבים. מאחר והיו לנו רק שלושה ימים לחלק הזה של הטיול ״הכנתי שיעורים״ והחלטתי מראש איפה ובמה להתמקד.
התחלנו את הטיול בקולמר, עיר יפיפה, צבעונית וציורית שהחלק העתיק שלה הוא 'כפר' שמככב באין סוף רשימות של מגזינים מסוג ׳המקומות הכי יפים שחייבים לראות לפני שמתים'.
גם את הכפר המצוייר (והמצועצע) בסרט היפה והחיה של דיסני ביססו על קולמר ולכן כצפוי הרחובות המתוקים שלה מלאים בתיירים מכל העולם.
כמו תמיד, אני מאמינה שאם רוצים באמת לחוות את המקום צריך לבחור ולישון בתוך האזור שמעניין אתכם לראות ולהכיר ולא רק לעבור דרכו.
אני בחרתי לנו במלון חדש ומקסים בלב האזור העתיק. מבנה מ…………
במקום כל כך פופולרי יש לא מעט מלכודות תיירים שעדיף להמנע מהן, לכן אני משתדלת להתיעץ תמיד עם מקומיים. כששאלתי את בעלת המלון על איזה מסעדה תוכל להמליץ לארוחת הערב, מקום שהיא מעדיפה לאכול בו עם משפחתה, היתה לה תשובה נחרצת אבל סקפטית לגבי הסיכוי שלנו להשיג מקום בלי שהזמנו מראש. האסרטיביות הישראלית שלנו בשילוב חיוכים עזרה הפעם וזו אכן היתה מסעדה מעולה מלאה באווירה ואופי, הארוחה הכי טובה בטיול שלנו. היא מופיעה ברשימת המסעדות המומלצות של מישלן (אבל לא מכוכבת) אני ממש ממליצה לכם להזמין בה מקום מראש.
את הבוקר למחרת פתחנו בטיול בכפר קייזרסברג, שממש עכשיו זכה בתואר השנתי ׳הכפר הכי יפה בצרפת׳ וביום שביקרנו בו היה מלא בהכנות קדחתניות לשידור טלויזיה גדול וחגיגות של המאורע. הכפר הזה הוא בונבוניירה של בתים עתיקים ומקושטים, גרניומים, נחל שחוצה באמצע וטירה מאבן ורודה שחולשת על הכל מלמעלה.
יש בו שפע של חנויות קטנות ויפות ופטיסרי אחד מעולה ממש שגיליתי לגמרי במקרה. מבחוץ הוא לא הרשים במיוחד, בשם Au Péché Mignon . נכנסתי לקנות סנדביץ׳ חרום לאבא שלי והויטרינה המפתה שהתגלתה בפנים גרמה לי לקחת איתי מדגם של שלוש עוגות וקיש לורן (שאצלם כמובן נקרא פשוט ׳קיש נורמל׳ :-). ) ויצאתי לפגוש את כולם בגינה הקרובה עם כפיות. כשנופלים על משהו ממש מעולה במקרה, זה הרבה הרבה יותר מרגש. הכל היה כל כך טעים ומשובח שבלי להתבלבל חזרתי מיד לסיבוב נוסף והרחבנו את הטעימות לעוד עוגות ומאפים עד שלצערנו לא יכולנו יותר.
אני ממליצה לא לוותר ולטפס לטירה מעל (10 דקות הליכה במדרגות בנויות ביער). הנוף של העמק הנפרש פשוט נפלא וניגלים מלמעלה אין סוף שבילי הליכה בעמק וביער.
את הכניסה ליקב הראשון ברשימה שלי domaine weinbach כמעט ולא מצאנו. הירידה אליו מהכביש כל כך צנוע שכמעט שפספסנו והמשכנו. מזל שארנון לא ויתר כי זאת היתה חויה אמיתית.
*חפשו את הכתובת הזאת על החומה מימין לדרך כ 500 מטר אחרי היציאה מהכפר ופנו.
אנחנו באופטימיות הספונטנית והישראלית שלנו לא תאמנו מראש את הביקור, כהרגלנו פשוט דפקנו בדלת עם חיוך רחב ומבט נחוש. זה לא פשוט להתחייב לשעה בטיול מתגלגל שכזה, אבל אני ממליצה לכם מאוד לצור קשר מראש ולפחות לתאם יום ותווך שעות כי לא בטוח שיצליח לכם כמונו.
זה הוא יקב משפחתי אמיתי וכשהגענו הדאגה הראשית של הסבתא היתה שבעוד שעה מתחילה ארוחת הצהריים ולכן אין זמן לקבל אותנו לטעימות, אבל לשמחתנו הבן שלה הסכים לקבל ולארח אותנו.
את היקב הקימו נזירים בתוך מנזר בשנת …..
רק בשנת …… רכשה אותו המשפחה. בלתי נתפס לחשוב על כל המאורעות ההיסטוריים, המלחמות וחילופי השלטונות שעברו וחלפו כאן לאורך השנים בזמן שיום אחרי יום נצמדו האנשים הללו לאדמתם, טיפלו בגפנים ושכללו את יצור היין.
אין תחליף לאוטנטיות, ועצם העובדה שזה
