פעם ברבעון, בלי קשר (או אולי דווקא עם…) לעומס במשרד, אנחנו מקפידים לצאת עם מיכל וענבל (שעובדות אצלנו) ליום העשרה ומילוי מצברים.
סוגרים את הדלת, מעבירים את הטלפון למענה הקולי, לוקחים נשימה עמוקה ויוצאים להרפתקה יומית, כזאת שהיינו מפרגנים לעצמנו אם הינו נוסעים לכל מקום רחוק בחו"ל.
הפעם נאלצנו לדחות פעמיים בכמה ימים, וכשהתעוררתי בבוקר, גיליתי שהטיול האביבי שלנו נופל על יום הפכפך וסגרירי, גשם עצבני ניתך בחוץ והשמים היו אפורים וכבדים.
לרגע הלב שקע, זה לא תאם את הפנטזיה שלי על יום שטוף שמש והתחרדנות בשדות פרחים. אבל ברגע השני החלטתי שזה דווקא די רומנטי, ובכלל, בחלקים נרחבים מאירופה זה היה תופס כיום קיצי לכל דבר. אז עם ההבטחה של החזאי לשיפור הדרגתי בהמשך היום, ומטריות, יצאנו לדרך.
התחנה הראשונה שלנו הייתה יקב הבוטיק "אמפורה".
בפעם הראשונה שהגענו אליו בטיול שבת משפחתי היה לי דה ג'וו, שבועיים קודם חזרנו מטוסקנה והינה עמדנו שוב מול יקב הטובל בנוף ואווירה שכאילו נגזרו מאיטליה והועתקו לכרם מהר"ל בחוף הכרמל.
מה רב תענוגנו כששתינו מהיין ונוכחנו שאינו נופל במאומה מהיינות שלגמנו במונטפליצ'יאנו.
אני נמסה בכל פעם מול מיזמים שנעשים עם נשמה יתרה. שהאהבה וההשקעה משתקפים מכל פינה, וכמובן זה ניכר גם בתוצאה- היין הנפלא.
מאחר והיקב פתוח למבקרים מזדמנים רק בסוף שבוע, תיאמנו מראש את ביקורנו וקיבלו סיור של כשעה עם הסברים על כל שלבי היצור של היין.
ירדנו למרתף הצונן (מאוד) שם נח היין בחביות עץ אלון צרפתי משובח,
רק לאחר הסיור וההסבר המעמיק, כשקיבלנו פרספקטיבה על מידת ההשקעה והאהבה שכרוכה ביצור היין, עלינו לסבב טעימות של היינות עם גבינות על הבר.
אפשר לבחור טעימה של שלושה יינות בעלות של 40 ₪, או חמישה יינות בעלות של 50 ₪.
אם תתפתו (כמונו) לקנות בקבוקי יין לקחת אתכם הביתה, תקוזז הטעימה מעלותם.
יין טוב, בחברה נעימה, בסביבה יפיפייה כשעתותיך בידך- תמיד עושה את העבודה.
מחויכים ומתנודדים קלות נפרדנו והמשכנו לזיכרון יעקב. לפנינה אדריכלית והיסטורית נדירה- אחוזת לנגה.
מקום עם סיפור היסטורי ורומנטי שיכול לשמש בסיס לסרט שלא ייפול מ"זיכרונות מאפריקה", למסתקרנים מומלץ ללחוץ על הקישור (השם בתחילת הפסקה) לקרוא על המקום והאנשים שחיו ומתו בו.
המקום מהלך עלי קסם, בשרידי האחוזה, מגרש הטניס והגן שמסביב מהדהדים עדיין ההוד וההדר הקולוניאליסטי מהעבר.
בחלומותיי אני מדמיינת בכל ביקור, את מלון הבוטיק הנפלא שהייתי פותחת במקום.
את היום קינחנו בארוחה במסעדת "אדמה", גם היא בזיכרון.
המקום אכן מלא אווירה, למרות שהאוכל לא עמד בציפייה. יצאנו החוצה, עמדנו על קצה ההר לקחנו נשימה עמוקה של אוויר נקי ואביבי וחזרנו עם אנרגיות חדשות הביתה.
