לילה של יין וכוכבים ביקב ננה

כשהקיץ שוחק, וזמן לחופשה ארוכה ואמיתית אין, לפעמים כל מה שצריך בשביל להעלות את מפלס הבטרייה זאת חוויה של סופשבוע. אז ארזנו תיקים והחלטנו לרדת דרומה ללילה של יין וכוכבים ביקב ננה.

את היין המצוין של היקב כבר הכרתי, אבל לא תיארתי לעצמי כמה אתרגש מהחוויה של המקום, האנשים והסיפור שעומדים מאחוריו. נפעמת מול המחזה היפיפה של 100 דונם כרמים ירוקים הנטועים בנחל צין, חשבתי שמדובר בפאטה מורגנה. כמי שחייתה את המדבר באזור זה בתקופת הצבא, התקשיתי לזהות את המקום שהכרתי כל כך טוב והשתנה ללא היכר בזכות חזונו של ערן רז (ננה).

הגענו לכרם עם השקיעה בשעה הכי יפה של היום, כשקרני שמש אחרונות צובעות את הנוף בזהב. דרך מתפתלת בין הכרמים הובילה אותנו עד למרכז המבקרים שם קיבלו את פני האורחים לקראת החוויה הלילית של צפייה בטלסקופים במטר המטאורים ובכוכבים.

פתחנו את הערב עם כוסות יין שנמזגו בסוכה אל מול הנוף ושמענו מערן את הסיפור המדהים והדרך עד להגשמת החלום.

ערן וזהר רז

הוא הגיע עם משפחתו למצפה רמון לפני 15 שנה, אחרי ניסיון של שנים ככורם באזורים שונים בארץ ועבודה עם עולם היין, מתוך רצון להגשים חלום ולנטוע ברמת הנגב כרמים ולפתח טרואר  (אזור גידול)  חדש במדבר.

המסע היה ארוך מפרך, אבל ערן איש נחוש שלא נכנע, הוכיח כי העמידה באתגרים, המסירות ואהבת המדבר ניצחו והפכו את החזון למציאות. כיום היין המיוצר מענבי כרם ננה הוא ביטוי מושלם של הטרואר המדברי הייחודי.

לגפנים נדרש משרע טמפרטורות גדול בין היום ללילה, רמת הנגב בגובה 810 מ’ מעל הים התאימה. הוא הגיע לחפש מקום מתאים והסתובב ברגל בנחל צין, כשהבחין בטראסות ביזנטוית מלפני 1800 שנה, שהעידו על חקלאות קדומה, הבין שמצא מקום מתאים. אחרי שלקח דגימות קרקע לבדיקה התברר לו שאכן צדק, והאדמה מתאימה לנטיעה של עצים נשירים כמו תפוחים, אגסים אפרסקים זיתים וגפנים.

בתמימותו האמין שהמשפחה תרד לנגב והשטיח האדום ייפרס. אבל המציאות הייתה הרבה יותר מאתגרת, זה לקח שלוש שנים של בירוקרטיה בלתי אפשרית, של מרדף אחרי אישורים, תכניות והיתרים וכשעוד פגישה במשרדי הממשלה נדחתה והוא עמד להרים ידיים, עלה על הגבעה להשקיף על הנוף והחליט שהוא חייב ליצר מציאות אחרת. זה היה חורף והוא החליט להפסיק לחכות והתקשר למשתלה והזמין את השתילים לחלקת הכרם הראשונה של 30 דונם שיינטעו בקיץ, עד טו באב בכדי לא להפסיד את שנת השתילה.

וככה שם את עצמו ואת המערכת הבירוקרטית במקום שאין ממנו חזרה, הידיעה שהשקיע כלכלית את כל מה שהיה לו בכרם העתידי ועכשיו הוא חייב להצליח לגרום לזה להתגשם. כשבועיים לפני טו באב, בתאריך הסמלי  7.7.2007 קיבל את ההסכם מול המנהל והביא טרקטורים לישר את הקרקע. מקורות לא הסכימו לתת מים כי חששו שייבשו את הקו להר חריף, והשכנים מחוות האלפקות נחלצו לעזרה. וככה, בניגוד מוחלט לכל פרוטוקול חקלאי, ביום שהגיעו המים לאדמה בפעם הראשונה הגיעו גם השתילים.

ההתרגשות הייתה עצומה, המשפחה שמנתה אז ארבעה ילדים עברה למצפה רמון והתחושה שלהם הייתה שהחלום התגשם. כשהגיע לשטח אחרי שבועיים, לראות איך מתאקלמים השתילים הרכים (בגובה 40-50 ס”מ), נחרד כשהבין שהוא לא רואה מהכביש ירוק בשטחים הנטועים של הכרם. כשנכנס אל הנחל המשיך לנסוע עד שהגיע לחמישים גמלים שלועסים בנחת את הכרם ורומסים את השתילים , הסתכל ולא האמין איך שלוש שנים של הכנות וכל החסכונות יורדים לטמיון.

ניסה לזרוק לעברם אבנים, להפחיד, אבל להזיז להקה שלמה של גמלים, זה לא פשוט בכלל. לאט לאט פינה אותם מהכרם וראה שהגדר נחתכה, ומישהו הכניס אותם לשטח בשביל לזרוע בדיוק את ההרס שראה. אחרי ברורים מצא את הבדואי לו שייכים הגמלים והתקשר אליו שיבוא וייקח את הגמלים מהכרם. כשהגיע ניסה לדבר אתו בהגיון, התשובה שקיבל הייתה “זה הוואדי שלי, של אבא שלי, של הסבא שלי ושל הסבא של הסבא שלי ואתה תלך מפה”. בתמימותו אמר לו שיש לו אישורים מהמנהל וששילם בשביל לעבד את השטחים האלו, אבל לא היה עם מי לדבר.

כשהגיע לתחנת המשטרה במצפה רמון, להגיש תלונה, הובהר לו שלשני השוטרים המקומיים אין באמת את המשאבים לאכוף את החוק, ושהשטח שלו בעצם יושב על ציר ההברחות הראשי של הבדואים מסיני לתוך ישראל… ערן  הבין שאם הוא רוצה להציל את הכרם הוא יצטרך לישון בשטח ליד מדורה, רק הוא והכוכבים ולשמור בעצמו. במשך חודשים הוא ישן בשטח ורק טיפל בתיקון של חבלות וגנבות. השחתה של צינורות מים, שרפה של ערמות קומפוס ועמודי הדלייה מברזל שנגנבים.

היה לו המון זמן לחשוב עם עצמו, האם הסיכונים שלקח אחראיים, האם מה שהוא מקווה לעשות אכן אפשרי, אבל כל השאלות האלה רק חיזקו אצלו את ההבנה שבשבילו זו הדרך ושהוא מחויב להמשיך ולצעוד בה.

לאט לאט פנו אליו משפחות נוספות ממצפה רמון שראו את הגידולים ורצו לדעת איך גם הם יוכלו להקים ולקיים שטחים חקלאיים באזור. הוא ניסה להסביר ולתאר לעשרים ושתיים המשפחות האלה למי לפנות ומה לעשות על מנת לקבל אישורים, אבל בשלב מסוים, כשההתמודדות שלו עצמו עם הקשיים הפכה למעמסה שדרשה את כל תשומת ליבו , הוא נאלץ להסביר כי לא יוכל להמשיך וללוות אותם באופן אקטיבי,  אבל ישמח להעביר להם את כל האינפורמציה והתכניות.

באחד הלילות כשהוא שומר בשטח, מגיעים כמה בדואים ומנסים להציע לו פרוטקשן. לתדהמתם ערן “מסרב בנימוס”. למרות ניסיונות השכנוע הוא מבהיר שהוא לא מעוניין “בעזרתם”.  כל הלילה הוא נשאר ער מודאג, חושש מההשלכות של סרובו, ובבוקר הוא מבין שהדרך היחידה לשרוד ולהצליח לקיים את המקום, הוא אם עוד אנשים יצטרפו ויעבדו את האדמות מסביב, וייצרו יחד רצף חקלאי שלא ניתן יהיה להתעלם ממנו.

הוא מזמין את עשרים ושתיים המשפחות שפנו אליו לסיור בשטח, מראה להן את החקלאות הקדומה ומסביר שייקחו לפחות שנתיים לטפל בבירוקרטיה, אבל אחרי שנתיים יוכלו גם הם לעבד את האדמה. במשך שנתיים הוא מתרוצץ בין משרדי ממשלה, פונה ישרות לשרים, ובשנת 2009 עוד משפחות מתחילות לקבל חוזים לקרקעות.

ערן מתחיל להזמין מכרים משוק היין לבקר ולהכיר את תוצרת הענבים המקומית, בעלי יקבים מתלהבים מהתוצרת בהר הנגב ומגלים טרואר חדש.

 בין 2009-2011 ניטעים  800 דונם של ענבי יין תחת חוזים מול יקבים. ומאז בכל שנה מבקשים להגדיל את היבולים וערן חונך את המצטרפים החדשים. היום יש רצף חקלאי גדול מנחל צין ועד צומת הרוחות.

בתחילתה של שנת 2014 הגיע לביקור בכרם ניב בן יהודה, הבעלים של יקב “3Corners” שפועל במדינות: קוסטה ריקה, קליפורניה וישראל, במטרה למצוא ענבי יין איכותיים המייצגים את הטרואר המדברי. החיבור בין ערן לניב היה מידי וחברות אמיצה נרקמה. תוך זמן קצר הם מחליטים להקים יקב משותף במצפה רמון.

מאז הכל היסטוריה, החזון של שניהם הפך תוך מספר שנים ליקב ייחודי במפת היין של ישראל.

ערן ודנה בני הייננית של היקב

בינתיים הערב ירד, הירח עלה והתיישבנו מסביב למדורה להדרכה מרתקת של זיו מ deep desert israel על היקום והקיום, מערכות כוכבים והאינסוף וצפינו בהמשך הלילה דרך טלסקופים בכוכבים ובמטר המטאורים.

אז נכון שאת היין המצוין של ננה אהבתי עוד קודם, אבל אין ספק שעכשיו כשאני פותחת בקבוק, עם כל לגימה מלווים אותי המראות הקסומים של כרמים ירוקים במדבר, של ערן וזהר רז שמארחים בחיוך רחב ושל המפגש המרגש עם ציונות אמתית, בלי טיפה של ציניות בשנות האלפיים.

כל הדרך למחרת הביתה לאורך כביש 40, מכרמי עבדת צפונה, לא יכולנו שלא לתהות איך יתכן שמדינת ישראל לא מממשת את הפוטנציאל האין סופי שגלום בנגב. למה במקום לעודד, לתמוך ולראות בהפרחת וישוב הדרום משימה לאומית, היא רק מקשה. נאחזנו בתקווה שפעם עוד יראו כאן את האור וישקיעו במקומות ובאנשים הטובים שממלאים את הארץ הזאת ולא רק את גוש דן.

לקראת ראש השנה הממשמש ובא בחרנו ביין המצויין סימביוזיס של יקב ננה, כחלק ממארז החג המשתלמים והמיוחדים שאנחנו מציעים בחנות שלנו.