אחרי כמה שבועות סופר אינטנסיביים, אפילו יותר מהרגיל, התיישבתי (שלא לומר, קרסתי) לכיסא מול מסך המחשב ממנו נפרדתי רק לפני שעות ספורות בלילה הקודם.
בפרץ התכוונות אין סופי גלגלתי עיניים וחשבתי "אני חייבת חייבת חייבת חופש ! " עוד לפני שהספקתי להוריד את העיניים חזרה למסך שמעתי "פינג", דבר דואר חדש נכנס.
"מלונות פתאל מזמינים אותך להתארח באחד ממלונותיהם ע"פ בחירתך".
אז נכון שאני מקבלת הרבה הזמנות למקומות ואירועים שונים שלרוב אני מסרבת להם בנימוס מטעמי עניין וזמן. אבל אני באמת באמת מאמינה שאם שלחתי בקשה והיקום מיהר להיענות לה ועוד בצורה כל כך מפורשת וברורה, נשאר לי רק לחייך, להודות ולשמוח על העיתוי המושלם.
מרפקתי את היומן קצת ימינה וקצת שמאלה ושריינתי לי ולאהובי בריחה מהמציאות לעשרים וארבע שעות במלון הרודס ת"א. מלון שמוגדר כמלון קונספט שעוצב בהשראת ת"א של שנות ה30 ושוכן לו על שפת הים.
מקסימים במיוחד התצלומים בשחור לבן שמעטרים את המלון ומודפסים על קירות המעליות. דמויות ציוריות ומגוונות, אופנתיות ולבושות להתקנא, ממלאות את השדרות ובתי הקפה ומזכירות לנו שתל אביב הייתה תמיד עיר של תרבות ובילויים.
אין ספק שהיום זאת "העיר המכוערת היפה ביותר בעולם" (זה עובד גם ההפך…) אבל קסם אישי יש לה בטונות.
הבתים והדירות הרבים שתכננתי ועיצבתי בה לאורך השנים גרמו לי להרגיש שלמרות שמעולם לא גרתי בה, זאת "העיר שלי" ויש לנו הכרות עמוקה ואינטימית. לכן למרות שאני מגיעה לתל אביב לפגישות עבודה ובילויי לפחות פעמיים שלוש בשבוע, זאת הייתה חוויה מפתיעה.
יין טוב מול השקיעה במרפסת הסוויטה בקומה ה-18 גרם אפילו לעומס התנועה של הנהגים הממהרים הביתה בתום יום עבודה להראות פסטורלי.
נקודת מבט חדשה על קו הרקיע של המגדלים במזרח
והאופק האין סופי של הים במערב נסחו שלווה גדולה, והראש התרוקן מרשימת המשימות האין סופית שממלאת אותו בדרך כלל.
אחרי ארוחת בוקר מפנקת במיוחד בלאונג' העסקי ירדנו להליכה לאורך רצועת החוף מהמלון ליפו. צפייה בתיירים מטגנים על אש (חורפית) קטנה הביאה אותי שוב למסקנה- החופש פה ! רק צריך להתפנות אליו.
עובדה, יש אנשים משתזפים, שוחים, דגים, משייטים וחולמים אל האופק גם כשאתה רץ מפגישה לפגישה.
צריך רק להפשיל מכנסיים, להוריד נעליים להרגיש את החול הרך בין אצבעות הרגליים.
כי אין כמו חוף הים ביום חורף שמשי, נטול מדוזות, המים צלולים והחברה דלילה. יש מספיק ים לכולם.
למרות שתאורטית בסוף כל שבוע עבודה מחכה לנו סופ"ש, בסופו של דבר גם סופי השבוע מקיימים רוטינה של : קניות, בישולים, אירוח, תכניות משפחתיות מהנות אך מתישות ועייפות כללית מצטברת. לכן לא צריך לסחוב את השגרה בציפייה ל"חופשה השנתית" הבאה. הסוד הוא לחיות OFF BIT , לצאת מהקווים, להעיר את החושים ולהיות תייר גם בעיר שלך.
תודה להרודס ת"א על ההזמנה והפינוק הנדיב והמושקע, זאת הייתה חוויה.
