פנטהאוז עם נוף לגבעת נפולאון

אין אושר יותר גדול מאשר לראות אתר בניה הופך לבית. רעיונות וחלומות מקבלים גוף וחומר ולתוכם נשזרים חיים.

וכך בכל פעם מחדש, יום צילומים מאומץ הופך לחגיגה. שמחה אמיתית על הנחת לחוות את החלל שהתחיל כאוסף קווים ממוחשבים ועכשיו הפך למקום מלא חיים. הזדמנות לסיכום של תקופה ארוכה בה נכנסה לי ללב משפחה יקרה שליוויתי לאורך שלוש שנים בהן הלך ונישלם אט אט פרויקט תמ”א בבניין מגורים ברמת גן בו רכשו את דירתם שנבנתה כאחת משתי הקומות שהתווספו לבניין.

הדירה בקומה התשיעית צופה לנוף פתוח במערב בזכות התל הארכאולוגי ‘גבעת נפולאון’  שנמצא למרגלותיה. לכל אורכה מרפסת מרווחת וחזית זכוכית שמטשטשת את הגבול בין החוץ לפנים. ההחלטה הראשונה והטבעית הייתה להכפיל את הפונקציות בחלל המרכזי כך שיזלגו וימשיכו החוצה בכך יכפילו את מרחב החיים בבית.

מזג האוויר הים תיכוני נפלא לפחות 8 חודשים בשנה, יחד עם הבריזה הטובה בגובה הקומה התשיעית הוא הופך את הבילוי במרפסת המעוצבת בנוחות למקום בילוי מועדף ואהוב על בני הבית.

 

ממש בהמשך למטבח הביתי מצוי מטבח החוץ עם עמדת גריל, כיור ומקרר. היא ממלכתו של בעל הבית שמעיד כי כל כך נוח ונעים לו לעבוד בה שהוא מגשים את ההבטחה ונהנה לצלות בה בתדירות גבוה מטעמים למשפחה ולאורחים.

לידו פינת האוכל, עם שולחן מעץ אלון ממוחזר מלא בטקסטורה וחום. הישיבה סביבו מתחלקת בין כסאות ברזל צהובים קלילים וניידים לפינת ישיבה בנויה מעץ איפאה בין שתי אדניות גדולות. בבסיסה יש מגרות עמוקות שמאכלסות את הכריות והריפוד כשמזג האוויר סוער.

* סוד של מאחורי הקלעים *  בכל יום צילומים עמוס וארוךךךך יש את הפריים האחד שפוספס. זה, שכשאני עוברת על מאות הצילומים בשביל למיין ולבחור אני מתקשה להאמין שדווקא הוא חמק ולא צולם. הפעם זאת הייתה פינת האוכל המהממת במרפסת, שאם לומר את האמת עבדה קשה כל היום והיתה עמוסה באוכל ושתיה בפסטיבל מתמשך. אין מה לומר היא מילאה את תפקידה היטב, אבל לא זכתה לצילום ראוי.

היכולת לחבר בין הפנים לחוץ על ידי פתיחת הוויטרינות מייצרת זרימה בין החללים ומגדילה משמעותית את הבית. מול הסלון ספת ישיבה נוחה שמצטרפת בטבעיות לחלל של הסלון  כשמארחים.

השאלה הכי חשובה בעיניי כשניגשים לתכנן בית, הוא לא רק מה צריכים (את זה קל בדרך כלל להגדיר) אלה בעיקר ממה נהנים. ההזדמנות להעניק לעצמכם את החוויה שתשמח אתכם. אלו הפינות הקסומות שבסוף מכניסות ליום יום ניצוץ של השראה והנאה אמתית. פינה כזאת היא בר משקאות שממוקם בין ויטרינת הסלון לוויטרינת פינת האוכל. לידה נהנה בעל הבית מטכס קטן של מעבר בין יום העבודה לשעות הפנאי. זה הרהיט האהוב עליו ביותר בבית.

ההורים ביקשו להשאיר את המחשבים מחוץ לחדרי הילדים  והעדיפו ליצור פינת עבודה מרווחת ומשפחתית, כזאת שנעים לשבת ולעבוד בה, ללמוד ולשחק גם בזוג. שתהיה חלק מהחלל המשותף אבל שלא תפריע ויזואלית או פונקציונאלית. כך הפך הקיר עם הנישה המוארת מכיוון הסלון לקיר תלת ממדי שמצדו השני פינת העבודה שמהווה חלק ממבואת הכניסה לחדרי הבנות.

זהו קיר מנותק שהמעבר מסביבו, יחד עם המבט דרך הוויטרינה למרפסת מהצד, נותנים לו תחושה מרווחת וקלילה בהרבה מסך השטח הפיזי במעבר.

חדרה של הבת הבכורה קטן במקצת מיתר חדרי השינה אבל זכה בבונוס מיוחד, ויטרינת זכוכית למרפסת. וכך בהמשך לחדרה במרפסת, פינת רביצה בנויה עץ איפאה עם מגרות עמוקות ומרופדת במזרונים וכריות שהיא המשך טבעי ומפנק לחלל הפרטי שלה. הגב הבנוי הוא למעשה אדניות עמוקות מלאות בצמחיה.

בזכות התקרה הגבוה כ 3.25 מטר, יכולתי לתכנן לה מיטת גלריה שהגדילה משמעותית את ניצול החלל. מתחת למיטה ממוקמת פינת העבודה עם שולחן בצד אחד ואחסון סגור ופתוח בצד השני.

 

את הטון בחדרה של הבת הצעירה נותן טפט של יער קסום המשלב גזעי עצים אפורים עם ציפורים צבעוניות, ממנו הושאלו הצבעים גם למגרות ארון הבגדים.

המציאות הישראלית העניקה לכל בית ממ”ד. לרוב זהו חדר עצוב וקלסטרופובי קצת, למרות זאת חדרו של הבן בממ”ד נותן תחושה חמימה נעימה ומפנקת. התקרה הגבוה, רצפת העץ והטפט העדין אך מלא הפרטים של מפת אוצר מפתה מאגדת ילדים הם הממלכה הפרטית שלו.

 

בפרויקט קבלני כשהבניה נעשית ע”י היזם ולא ע”י קבלן פרטי, אנחנו כפופים בחללים הרטובים להנחיות תכנוניות וחומריות (ולכן לרוב לא עושים פרויקטים כאלו). במקלחת הילדים שמחוברת לאזור הכביסה והשרות הוצאנו מעז מתוק. מרצפות גרניט פורצלן עם דוגמא עדינה וקירות לבנים קיבלו חיזוק ע”י ארון כיור ארוך ונוח בכחול עמוק ועז.

יחידת ההורים נמצאת בצד השני של הבית, בסמיכות למטבח. במקום מקלחת צפופה ומינימאלית, הוצא ארון הכיור למבואת הכניסה וקיר חדר הרחצה הוחלף בחזית ברזל בלגי וזכוכית חלבית שנתנה יותר מרחב וקלילות מתוך המקלחת ומעבר של אור טבעי לאזור הכיור והמבואה. הקיר שמאחורי המיטה הולבש טפט עדין ומונוכרומטי וכנגדו מיטת העץ עם ראש קלוע בלבן.

 

אחד הצרכים שהועלה בשלב התכנון המוקדם היה פינה שקטה לשיחות עבודה אינטרנטיות הרחק מהמולת הבית. לשם כך הוטמע מדף נשלף בארון הבגדים הגדול, עליו ניתן למקם את הלפטופ לשיחה בדלת סגורה. הבית אוכלס ממש טרם ימי הקורונה ומיותר לציין שהמדף הנ”ל הפך ללהיט שמשתמשים בו יום יום.

 

המסע של הבית הזה לקח בדיוק היום (בדקתי ונדהמתי לגלות את סמליות התאריך) שלוש שנים. מתוכניות קבלניות סטנדרטיות של דירה שנרכשה “על הנייר”, דרך הכרות עם משפחה מופלאה והחלומות שלה. לקוח שהיה מעורב בסבלנות אין קץ ועזר לנו בעבודה מול הקבלן של היזם, ויחד עם התקדמות הפרויקט פיתח תשוקה אמיתית לאדריכלות ועיצוב ונהנה מכל שניה.

לקוחה נהדרת ובוטחת שידעה להבדיל בין עיקר ותפל (תכונה נפלאה ולא מוערכת מספיק), שנתנה את הדגשים בדברים החשובים לה וזכתה לקבל את כל ה’עיקר’ ארוז בבית החדש.

+

משפחת בניהו המקסימה, תודה על ארוח מושקע ויום צילומים מפנק במיוחד. הייתם לקוחות מהממים מעכשיו נטו חברים.

 

צילמו בכשרון: את הבית אביב קורט את האנשים והחויות (בקרוב יעלו גם סרטונים) יפעת גולן