אחרי שנים ארוכות של חיים במזרח הרחוק חזרו בני הזוג לארץ ולבית בו גידלו את ילדיהם ברמת השרון. לאחר כעשרים שנה שהיה מושכר ולאחר שהתלבטו ארוכות האם המיקום והגודל מתאימים לפרק החדש בחייהם, הם החליטו לחזור, לברוא מחדש ולתת לו חיים חדשים. הבית הוגדל, שופץ מן היסוד והתמלא וחפצים וזיכרונות שנאספו בעולם.
העבודה על הפרויקט הייתה בשבילי חוויה מיוחדת ואישית מאחר ובעליו הם חברים טובים שאני מאוד אוהבת. למעשה היינו מעורבים עוד בשלב החיפושים הארוכים אחרי אופציות לרכישה, לבניה או לשיפוץ וניהלנו שיחות ארוכות ועמוקות על חווית המגורים והאירוח שהם מאחלים לעצמם.
אם בפרויקטים רגילים ההכרות הראשונית עם הלקוחות נעשה דרך מילוי שאלון מפורט על הפרוגרמה, הרי שכאן הכרתי את המהות והניואנסים לפני ולפנים.
כשבעלת הבית רשמה כי תרצה מטבח חוץ ואזור אירוח משמעותי, יכולתי רק לחייך לעצמי ולהיזכר בארוחה המושקעת האחרונה שזכינו לטעום על שולחנה.
הבית היה אתגר בפני עצמו. הוא מצוי ברחוב הולנדי פנימי ושקט שנבנה כולו כפרויקט שתכנן בשנות התשעים אדריכל יווני. כל בית מחולק למפלסים של חצאי קומות, כך שהוא מפולש לשישה אזורי מחייה שונים שמשלימים גובה של שלוש קומות עם מרתף. דווקא האתגר המגביל הזה אפשר עם תוספות הבניה יצירה של חללים נוחים אבל מאוד אינטימיים. החדרים ששימשו בעבר את הילדים הפכו לחדרי אורחים, אבל קיבלו שימושים עיקריים חדשים, כמו חדר הספרייה וחדר הלבשה, כך למעשה נהנים מהם בשימוש תמידי ולא רק כשיש מבקרים.
מפאת גודלו של הבית והפריטים הרבים והיפים הממלאים אותו, יום הצילומים הארוך שלנו הצליח לתעד רק את החללים הפונקציונאליים המרכזיים של האזור הציבורי ויחידת ההורים.
פינת האוכל שהייתה מגבילה ומעוגלת הורחבה ויושרה עם קו חזית הבית. כל הפתחים במבנה הולבשו בחלונות ברזל בלגי עדינים להכנסה מקסימלית של אור ואוויר.
מאחר והגינה צפונית ותחומה בגדר גבוה שמחזיקה את אדמת הבית המוגבה של השכנים היה ברור שניצול מקסימאלי של המרחב החיצוני והתרומה העיקרית לתחושת הפתיחות והרווחה בבית תהיה ע"י המשך ריצוף עיקר השטח והכפלת הפונקציות של הפנים בחוץ. מטבח מול מטבח חוץ, פינת האוכל מול פינת האוכל שבגינה ופינת ישיבה שממשיכה את הסלון בחוץ. הצמחיה עוטפת בגבולות המגרש, מרככת את האדריכלות וממלאת את המבט גם כשנמצאים בפנים הבית.
המיקום וצורת החץ החריגה של המטבח היו נתונות. בחירה בגמר עץ אלון חלק לחזיתות הארונות והדגשת המחיצות בשחור גרפית שמהדהד את גוון שולחן האוכל מהברזל, איפשרו ליצור אווירה חמה אבל לא עמוסה.
במרכז הבית מיקם האדריכל היווני המקורי פיר אור שעובר דרך כל קומות הבית ומחדיר אור מהגג ועד המרתף. בשיפוץ הוא נפתח מחדש ונתן למבנה איכות מיוחדת והבנה של התמודדות וניצול האקלים הים תיכוני לטובתנו.
יחידת ההורים נמצאת בקומת הביניים הראשונה. המקלחת המעוגלת היא למעשה מרפסונת שנסגרה. החיפוי בפסיפס אבן של משושים איפשר לחומר לעקוב אחרי הצורה בזרימה יפה.
למקלחת הכללית שמשרתת בעיקר את האורחים הנשארים ללון נבחרו גוונים מונוכרומטיים ונטראליים שמדגישים את הצמחייה העשירה שממסגר החלון.
בקומת הגג סוויטה מרווחת לארוח עם מקלחת צמודה ומרפסת גג הצופה מעל השכונה אל מגדל המים הישן והעצים הוותיקים שאפיינו את העיר כשהיתה עוד מושבה.
מאחר שבעשורים האחרונים חיו בעלי הבית במספר לוקיישנים ובכל אחד יצרו לעצמם בית, החלק העיקרי בהלבשת הבית החדש היה לברור ולבחור מתוך האוסף הגדול של הרהוט, האביזרים ופרטי האומנות שאחסנו לאורך השנים, להחליט לאלו פריטים הם באמת זקוקים, קשורים ואוהבים ומה ירצו כי יעבור עימם לבית החדש. מאחר ולכל פריט יש סיפור (מעלף), זיכרון אישי ומשפחתי והברירה לא היתה פשוטה, אבל הדיוק והזיקוק יצרו בית מדוייק ומאוזן שנותן מקום ורגש לשנים שחלפו אבל משאיר מרחב למסעות שעוד יבואו.
