את הפוסט הזה אני פותחת בהתנצלות לעצמי. למרות שהבטחתי שהפעם לא יעברו חודשים עד שאכתוב על טיול בחו"ל, פתאום חלפו להם כמעט ארבעה. כמו שלנון כתב "החיים זה מה שקורה לך כשאתה עושה תכניות" ולמרות הכוונות הטובות, כמות הטיפים, התמונות והאינפורמציה שיש לרכז גדולה (הפרפקציוניזם גם). למרות שבדיעבד אולי זה לטובה ודווקא נכון לתת לחוויות לשקוע, לקבל פרספקטיבה ואפילו קצת להתגעגע.
בשלהי הקיץ החלטנו לחגוג לעצמנו, אישי ואני, יום הולדת ארבעים משותף בברצלונה. פיצוץ תת קרקעי בצינור מים בגינה וחשבון המים שזרמו להם שבועות מבלי שנדע בחזרה לבטן האדמה, הפתיעה אותנו, שלא לומר זעזע אותנו ואת חשבון הבנק (כמות בסדר גודל של מילוי שלוש ברכות אולימפיות ! )
כבר נפרדנו בצער ממתנת יום ההולדת שרצינו לתת לעצמנו. אבל בערב יום ההולדת שלי הושיטה לי אחותי מעטפה חשודה ( אתם צריכים להבין שכמה שאני אוהבת מילים, אחותי מעדיפה מספרים. בברכה היחידה שקנתה לי כשהייתה בת עשר כתבה "את יודעת מה אני רוצה להגיד…") . אצלה יותר ממילים נחשבים המעשים.
פתחתי ובפנים נחו שני כרטיסי טיסה. כשהרמתי את הראש היו כבר רק נשיקות ודמעות. המתנה הייתה מושלמת ממש. כי אחרי בילוי זוגי של כמעט שבוע סיון ודוד הצטרפו אלינו לסוף שבוע סוער ב חגיגות La Merce . פסטיבל שמתקיים כל ספטמבר לסופ"ש שלם של הופעות רחוב, תהלוכות המוניות עם בובות דרקונים ומפלצות, זיקוקים ובמות של הופעות מוזיקליות. העיר והאנשים שמילאו אותה היו באקסטזה.
אז למה אני וברצלונה זה סיפור אהבה? כי יש לה את מה שעושה עיר לנפלאה. מגוון עצום וטמפו. שילוב של איכויות צפון אירופאיות ויצרים ים תיכוניים סוערים. ממש כמו הקטלאניים (שברצלונה בירתם ואינם רואים עצמם כלל כספרדים). אומרים כי שני דברים מניעים ומאפיינים אותם, השכל הישר – SENY ויצירתיות סוערת- RAUXA.
כל זה ניכר בעיר שהיא פסיפס מטורף וכמעט אקסצנטרי של אנשים מכל מקום ומכל סוג. זרועה אוצרות אדריכליים ופניני עיצוב ואומנות החל מימי הביניים, הרנסנס, ארט- נובו והמודרניסטה ועד אדריכלות ואומנות בת זמננו.
ברצלונה היא עיר סופר ידידותית למשפחות וילדים. למעשה היא מככבת עכשיו בראש רשימת היעדים שלנו להחלפת בתים. היא מציע אתרים היסטוריים יחודיים לצד פארקים וגני שעשועים, חוף יפייפה קרוב וידידותי לצד מוזאונים לאומנות, מדע וטבע. הופעות רחוב, אירועי תרבות ופסטיבלים בשפע. אוכל מעולה וקניות מגניבות. משהו לכל אחד.
מתוך הרשימה הארוכה של האתרים המרתקים שיש לעיר להציע בחרתי לשתף בכמה שהיו מיוחדים בשבילי במיוחד.
אחד האנשים לו חייבת העיר רבים מסמליה הוא האדריכל אנטוניו גאודי. כשהסתובבתי בתוך המבנים והגנים המופלאים שיצר התרגשתי שזכיתי לחוות את הביטוי הנעלה ביותר של גאונות אנושית. בדומה לקונצרט של מוצרט או עמידה מתחת לקפלה הסיקסטינית של מיכאלאנג'לו אי אפשר להישאר אדישים כשמקוריות אינטלקטואלית ויצירתית פוגשת את היכולת הטכנית הנעלה ביותר הבוראת מציאות חדשה. ככול שראיתי (ולא ויתרתי על כלום…) הסתקרנתי יותר ויותר מי היה האדם הזה ואיך יכול להיות שהאישיות המורכבת, הרדופה והצבעונית הזאת לא זכתה לביוגרפיה אמיתית מעמיקה ופחות יבשושית מאלה שאפשר למצוא, לדעתי סרט מועמד לאוסקר מתבקש (אני יכולה לדמיין את אנטוני הופקינס בתפקיד הראשי).
הכרתי את עבודותיו מצילומים בהם ניכרה תמיד מקוריותו הגדולה אבל הם לא כל כך דיברו אלי ונראו תמיד עמוסים על סף הקיטש. עכשיו אני יכולה להגיד שהם כל כך רחוקים מהחוויה האמתית ועושים לעוול ליצירותיו שהשאירו אותי נרגשת והמומה מהעושר, המורכבות והדחיסות של הפרטים שבדרך מופלאה מתחברים פעם ועוד פעם להרמוניה מופלאה.
מכוון שצילומים של חללי פנים, בעיקר אם הם חשוכים ומלאי פרטים, היא אומנות שדורשת ציוד מקצועי והרבה ניסיון, לצערי רוב הצילומים שעשיתי בתוך החללים לא עוברים את הצנזורה האיכותית שלי. אני מקווה שמה שכן העליתי כאן יעשה לכם חשק לחפש עוד קצת באינטרנט עד הקפיצה הבאה שלכם לברצלונה.
פארק הגואל הוא מקום צבעוני ושוקק חיים. הרכבים שונים של מוסיקאים מצוינים (באופן מפתיע) מפוזרים בין פינות הפארק ומנגנים למטיילים. מקום מושלם להגיע אליו עם סל פיקניק ובקבוק יין.
סאגראדה פאמיליה היא יצירתו השאפתנית ביותר של גאודי וסמלה של ברצלונה. העבודה עליה הפכה לאובססיה כשעבר לגור באתר הבניה כמעט כמו הומלס במשך 16 שנה. עד מותו הושלמה בניתו של מגדל אחד בלבד בחזית המולד. למרות שהבניה נמשכת כבר 129 שנה ע"פ התוכניות שהשאיר, אי אפשר להתעלם מהפער העצום בשפה שבין חזית המולד שהיא מלאכת מחשבת של תחרה באבן, עדינות שכולה חגיגה של טבע,כמעט כמו מגדלי טיפטופים בחול, לחזית הייסורים עם הפסלים הקוביסטיים שפיסל הפסל ז'וז'אפ סוביראץ' . עד כמה שהמבנה מרשים הוא גם הכנסייה הסוראליסטית והמבעיתה ביותר שראיתי.
לא יאומן שבית הגואל הוא הפרויקט הראשון שקיבל לתכנן ולבנות בתקציב בלתי מוגבל (…lucky him). מצד אחד שכבות על שכבות אין סופיות של פרטים מעוצבים עד רמת הבורג (הוא אכן עיצב אפילו את הברגים ) ומצד שני תכנון אדריכלי והנדסי גאוני.
בקאזה באליו המכונה גם "ביתהעצמות"הרגשתי כאילו נפלתי דרך מחילת הארנב של אליסה בארץ הפלאות לתוך מציאות מקבילה, עולם קסום ופנטסטי. את הבית תכנן ועיצב בהשראת ספרו של ג'ול וורן 1000 מיל מתחת למים. כשנופים ימיים וחיות מעמקים משמשות לו כהשראה. הכניסה לחדר המדרגות היא כמו כניסה לבטנו של דרקון ישן. המעקה בנוי מחוליות מתפתלות מעלה ועל קירות המבנה כולו מצוירים משושים עדינים שכמעט אינם מורגשים, אולם כשנופל עליהם האור הם נדמים כעור עם קשקשים.
משחק כדורגל בקאמפנו. כן, כן, זאת לא טעות דפוס. אני הייתי במשחק של ברצלונה. ראיתי את מסי מבקיע שלושה שערים – ונהנתי ! מי שמכיר אותי יודע עד כמה זה לא סביר, אבל זאת היתה חוויה ענקית. כולל המבול שירד באמצע. לא המטריות ולא המגבות שהבאתי מהמלון יכלו לכמויות המים. אבל היה שווה.
בילוי בחוף הים. למה זכינו לקבל את החוף בצד הלא נכון של הים התיכון… בברצלונה חופים זהובים ארוכים ארוכים, מים כחולים צלולים ושפע מקום לכולם, שחפים, יכטות ומתרחצים בכל הצבעים, חלק לא מבוטל מהם ללא בגדים… ולא, לא היינו בחוף נודיסטים (בדקנו את העיניין). סתם חוף שבו בסובלנות וטבעיות השתזפו להם לבושים לצד ערומים בטבעיות גמורה.
ארמון המוסיקה הקטלונית. חגיגה של צבע, טקסטורות ופרטים. נבנה ב 1908 ותוכנן ע"י ליואיס דומנק אי מונטאנר, אחד מאדריכלי המודרנסטה המובילים. זהו אולם הקונצרטים היחיד באירופה שמואר ע"י אור טבעי בלבד שנכנס דרך משפך הויטראז בתקרת האולם. סיור מודרך מומלץ מאוד ובילוי באחד מהמופעים הרבים שמוצגים ,בו אפילו יותר.
ביתן ברצלונה. תוכנן ע"י האדריכל הגרמני לודוויג מיס ואן דרואה ליריד העולמי ב 1929. ע"פ התרשמותי מהקהל המצומצם שהתהלך עם מחברות רישום ויראת קודש ניראה כי לביתן הכמעט שקוף שניתן להתרשם ממנו גם מבחוץ, קונים כרטים רק אדריכלים ומעצבים שלא מוותרים על סיור וכמה רגעים פרטיים של הרהור והשראה בתוך אחד החללים האיקוניים של האדריכלות המודרנית.
פרק ב' בשבוע הבא- על אוכל, לינה וקניות בברצלונה.
