לא משנה לאן נסעת ומאיפה תחזרי, שעתיים חזרה בארץ הקודש והחופשה נדמת כל כך רחוקה ועמומה, כאילו לא הייתה מעולם. אבל הסבלנות משתלמת וכבר למדתי שארבע, חמישה שבועות אחרי, כשהתמונות והחוויות שוקעות בתת מודע, פתאום החופשה חוזרת אלי חזרה. אולי זה האוויר הסתווי והנעים שהגיע סוף סוף גם אלינו ומציף מחדש רגעים של שלווה ויופי. אז "אחרי החגים" ואחרי האפטר שוק של "אחרי החגים" החלטתי לא לתת לחופשה המתוקה הזאת לחמוק ולדהות בשגרה שחזרה לחיינו ולשתף אתכם בהמון השראה ים-תיכונית צלולה וכמה המלצות חמות בצד.
הביקור הקודם שלנו באיים הקיקלדיים היה בירח הדבש לפני יותר משני עשורים. הרבה זמן חלמנו על חופשה שלווה בחופים קסומים. שמיים ים תיכוניים, בתים לבנים ואוכל פשוט וטוב עם הרבה יין. לספור צדפים, לספור כוכבים ולשכוח איזה יום היום. כך חזרנו עם זכרונות וגעגוע לפשטות, לאווירה וליופי שבלב ה Mediterranean Chic שאני כל כך אוהבת.
ממש עם פרוץ החגים נסענו לשבועיים בהרכב מלא מורחב, עם הילדים הפרטיים ונציגות מרשימה של המשפחה המורחבת. סך הכל כ 12 איש לשבועיים שהתחילו והסתיימו באתונה ובאמצע, שבוע בפארוס וארבעה ימים במיקונוס. חוויה קצת אחרת שמתרכזת יותר ברגע ופחות בלהספיק, שמייצרת הזדמנות לייחד, אבל לא פחות חשוב מאפשרת גם חופש, לפעמים גם אחד מהשני. כי לטייל בקבוצה זה פשוט קשה טכנית ועלול להתיש כל אחד.
לפארוס הגענו לאחר חמש שעות הפלגה בסוף סופה של העונה. אמצע אוקטובר, שמים כחולים, אויר קריספי, שמש חמימה ורוח מלטפת. התמזל מזלנו ומזג האוויר היה באמת מושלם. בשבילי לא היה כבר מספיק קיצי לרחצה, אבל הבנים היו יותר אמיצים ממני ורחצו יום יום בים ובריכה.
( כמו שאומרים באינסטגרמית NO FILTER # אלו הצבעים באורגינאל )
סוף סוף העונה אומר הרבה פחות תיירים וצפיפות, יותר שקט, אבל גם פחות חנויות ומסעדות פתוחות ואם זה מאוד חשוב לכם, אז קחו את זה בחשבון. כי עם סיום העונה רוב האיים כמעט נסגרים לגמרי, העובדים העונתיים חוזרים ליבשה, תריסי העץ הצבעוניים מוגפים ונכנסים לכוננות חורף של רוחות חזקות וגשם מצליף.
התאהבתי בפארוס ממבט ראשון. רמת הניקיון והטיפוח של הבתים והרחובות בלתי נתפסת ומעידה על תרבות של קהילה, אהבה למקום, כבוד של המקומיים לעצמם ולתיירים אותם הם מארחים באי. הכול מוקפד בתשומת לב והתכוונות מלאה שכל כך חשובה לי וניכרת בכל.
ההרמוניה שיוצרים הבתים המסוידים לבן, בוהקים על רקע השמים הכחולים והים, מעוטרים תריסי עץ צבעוניים בגוונים מושלמים שגורמים לך לתהות אם יש ועדה מקומית מכוונת או שכולם נולדים כאן עם חוש אסטתיתי ועיצובי מפותח.
הגינון באיים מינימליסטי ומדוייק מאחר ויש ברובם בעיה אמיתית של מים והשקייה ורוחות עזות בחורף. למרות זאת הם מצליחים לייצור אפקט מהמם עם צמחייה שמכה בך בחיות שלה על רקע הרחובות המרוצפים והקירות הלבנים. כתם צבע עז של בוגונביליה יחידה שמשתרגת בחזית. גפן , עץ בודד של פיקוס או דקל שמנקדים את הנוף.
בכניסה לבתים ובכל מרפסת ניצבים עציצים עם צמחי תבלין וחתולים, המון חתולים עצלים ושמנמנים שמפוזרים בכל האי ומתנהלים כמו בעלי הבית האמיתיים.
אנחנו התארחנו במלון משפחתי מקסים בשם ANEMOMYLOS בכפר היפה והגדול של האי נאוסה. הוא ממוקם במרחק הליכה קצר ומושלם מהחוף ומהסמטאות המתויירות של הכפר, מלא בשלווה ויופי.
כשתתעייפו מהמנוחה והשוטטות בין החוף לחנויות הקטנות בסמטאות ומבהייה בברווזים שמפטרלים בין בתי הקפה על המים , אני ממליצה לכם להשכיר טרקטורונים ולצאת ליום טיול מסביב לאי. כל עיקול בכביש מגלה לגונה חדשה ונופים עם אופי שונה ועוצר נשימה.
רגע מטפסים במעלה ההר ושעה אחר כך מגלים חוף נידח חדש. אחד חולי, שני סלעי, טברנות כחולות מנקדות את הדרכים ופזורות במעגנים, מזמנות עצירה לכוס יין ודגים ישר מהים.
שפם תמנוני או תמנון שפמנוני 🙂
עיקר החנויות והמסעדות באי מרוכזות בעיר הראשית פאריקייה אליה תגיעו עם האוניה מהיבשת ובנאוסה בה גרנו, ביניהן בסך הכל עשרים דקות נסיעה. המון בוטיקים קטנים עם בגדים ותכשיטים באווירה של חופש ומסעדות בשפע, רובן חביבות אבל די בסיסיות ולא שוות המלצה מיוחדת. שווה לגזור ולשמור רק את שמה של מסעדה אחת בנאוסה שמגישה אוכל יווני אוטנטי ברמה גבוה ואני ממליצה לכם להזמין בה מקום מראש אחרת לא יהיה. נהננו בה מאוד ואף חזרנו לכמה סעודות Yemeni Taverna.
אחרי שבוע בפארוס שמילא את כל ההבטחה שגלומה בחופשה יוונית קסומה, נפרדנו בשקיעה והפלגנו לארבעה ימים במיקונוס.
בכנות מלאה, מיקונוס לא היתה מה שזכרתי. אפשר לומר שהיא נשארה בזכרוני מלפני עשרים ושלוש שנה יותר דומה לחוויה שהיתה לי עכשיו בפארוס. אולי דווקא בגלל העובדה שעקב הפופולריות של האי עוד לא הרגישו בו את סוף העונה, הוויב הכללי הרגיש לי קצת כמו אילת. אין ספק שישנם באי גם מלונות נוטפי שיק וחנויות מלאות במותגי יוקרה, אבל בעיירה עצמה יש ערב רב ודחוס של מלכודות תיירות ושום תחושה של אותנטיות.
שזופים ונינוחים חזרנו לאתונה. יש לעיר הזאת ניחוח אירופי מסויים אבל גם ים תיכוניות פרועה ומיוזעת. מרגישים בה את המצב הכלכלי הלא פשוט של יוון בתחזוקה רעועה, דלות ולוק כללי שמזכיר את דרום תל אביב. בתוך הכאוס הזה אפשר למצוא פה ושם פנינים, אבל באופן כללי לא הייתי מכניסה אותה לרשימת היעדים המועדפים עלי. אחרי ההקדמה המסוייגת הזאת יש לי בכל זאת כמה המלצות חמות אם כמונו, תבלו בה יומיים בדרך לאיים.
אני מודה שאני פחות בן אדם שנהנה מ "בטן גב" ויותר טיולים בתנועה בעיר או בטבע. לכן אין ספק שבשבילי זה היה מאתגר להוריד הילוך ו"להיות ברגע" , כי השקיעות היו מזהב אבל הזמן יחד אפילו יותר. זה הקסם וזאת הסיבה האמיתית לצאת לחופש ביחד.
