בהמשך לסדרת הפוסטים על איטליה "איטליה אהובתי" ו- "חופשה ברומא" הפעם אנחנו בחוף אמלפי.
אצלנו, היום הראשון שבו אוספים את האוטו השכור, המפות וה GPS ועולים על הכביש הוא תמיד יום אינטנסיבי ולא פשוט.
הנהג לומד להכיר את תגובות הרכב עם הגיר הידני ואת שיטת השילוט המקומי (או העדרה), ואני לעומת זה עם פרקי אצבעות לבנים זועקת בספונטניות לא רצונית "תזהר!!!" כל עשר דקות. מחווה שלגמרי לא מוערכת כראוי ע"י הנהג….
ביום הראשון על הכביש כשיצאנו מרומא לכיוון חוף אמלפי, השמיים התקדרו וירד גשם שהחמיא יותר למצב הרוח מאשר לנופים המדהימים שבדרך.
הנקודה הראשונה שלנו בדרך דרומה הייתה הרקולנאום, עיר רומית עתיקה שנחרבה עם פומפאי בהתפרצות הר הווזוב בשנת 79 לספירה.
הקשבנו מבעוד מועד לעצתו של גדעון, הדוקטור הפרטי שלנו לארכאולוגיה שהמליץ במקום ביקור בפומפי העצומה בשטח ודלה בממצאים מרשימים ,לבקר בהרקולנאום שהייתה עיר קיט שלווה עם חווילות מפוארות של עשירי רומא. מספר תושבי העיר הגיע לכ-4,000 ביניהם אמנים רבים ,שהשתמשו בבתים כבתי קיץ.
האתר מרשים ביותר, כמות ואיכות הממצאים שהשתמרו ושוחזרו בחן נותנים תחושה ראליסטית ביותר לחיים העשירים והנינוחים שהתנהלו במקום עד ה 24 באוגוסט שנת 79 לספירה כשהעיר נקברה תחת שכבות של אפר וולקני (כמעט קלעתי ליורציט…).
מי שראה את הסדרה המצוינת "רומא", והשחזור התקופתי והאדריכלי המרשימים שהוצגו בא, יזהה מיד כי ההשראה והידע התבססו ישירות על הרקולנאום.
בתמונות שהעליתי כאן רואים רק קמצוץ מהיופי והעושר הוויזואלי שמגלים בכל פינה.
בתמונה למעלה: מרזבי זאבים בחצר פנימית שמטפטפים לתוך בריכה
רחובות העיר מרושתים כשתי וערב, ובכל פינת רחובות ממוקמת מסעדת רחוב עם דלפק אמפורות ענקיות מהן מזגו תבשילים לעוברים ולשבים.
מכולת שרופה. מדהים איך אפילו מדפי העץ עליהם נחו האמפורות התפחמו אך לא נשרפו כליל.
המשכנו מנאפולי דרומה לאורך החוף ואת הלילה הזמנו בעיירת חוף טיפוסית אך די שכוחה בשם Vico Equense. עשרים דקות נסיעה צפונית לסורנטו. מה יש לומר, עיירת קייט בגשם זה קצת קודר בלב אבל גם מאוד רומנטי…
הווזוב מציץ אלנו מחלון המלון
מלון Le Ancore Hotel שהוזמן באינטרנט התגלה כמואר,צבעוני, נקי וחמוד.
כמה מילים כלליות על חוף אמלפי. הכביש המתפתל לאורך קו החוף הדרומי של חצי האי סורנטו ידוע כאחד הכבישים עם הנוף היפה ביותר בעולם. מצד אחד של הדרך מדרונות תלולים (בטרוף) מכוסים בוסתני לימונים משורגים על תומכות ונראים כמעט כמו גפנים המכסים את שיפולי הר הווזוב. ומהצד השני של הדרך בקצה המתלול, חופים ומפרצים כחולים מנוקדים סירות צבעוניות.
פרט קטן שלא מצביעים עליו במדריכים, אחרי שעליתם על הכביש היפייפה, הצר והמאוד מאוד מפותל הזה, קוו לראות טובה, כבישים לא חלקים וקחו את הזמן. כי אי אפשר לרדת ממנו ולברוח לכבישים ישרים ורחבים עד סלרנו, לפחות יום רצוף של נהיגה… לא נעים להודות, אבל בסוף היום אנחנו סבלנו מבחילה קשה.
את ארוחת הערב אכלנו במסעדה עתיקה וידועה בסורנטו THE GARDEN. גן עצום וקסום, המון אווירה וקהל שמורכב מלא מעט תיירים, אבל גם הרבה איטלקים מקומיים. התפריט מסורתי האוכל היה טוב אבל לא מדהים (אני יודעת שהסטנדרטים שלי גבוהים…) האווירה עושה את החוויה. אני ממליצה ,במיוחד אם סועדים בזוג.
למחרת המשכנו בנסיעה לאורך החוף . העיירה המפורסמת והנוצצת ביותר היא כמובן פוזיטאנו. הבנויה על המדרון התלול וגולשת עד הים. פוזיטאנו חביבה על עשירי העולם, ומלאה במקומות שקל להפרד בהם מהכסף… בוטיקים, חנויות תכשיטים ואומנות, מלונות ומסעדות יוקרה. הפריטים היחידים שקרצו לי היו בגדי הפשתן הלבנים והמקסימים שמלאו את חלונות הראווה.
לקינוח- הסמל המסחרי הנפוץ והמזוהה עם האיזור הם לימוני אמלפי. תתקלו בהם בכל מקום ועל כל דבר . הם מודפסים, נרקמים ומגולפים על חפצים שימושיים ומשמשים בסיס לרבות ממנות המטבח המקומי. כמובן שזוהי מכורתו של הלימונצ'לו, ליקר לימונים חזק ומרענן, מצוין כאפריטיף אחרי ארוחה כבדה ומאוד פשוט להכנה.
