אז מאיפה להתחיל ולנגוס בעוגה המתוקה הזו שנקראת פריז?!
המלצה כללית חמה לתכנון טיולים בערים. את כל הטיפים והמלצות המצוינות שאספתם באינטרנט ומחברים סמנו כנקודות ממוספרות על המפה ובצד מפתח עם פרוט שם המקום, הכתובת והאופי (חנות ל…, מסעדה מסוג…, גלריה ל….) אל תסמכו על עצמכם שתזכרו רק לפי השם. כך כשתנווטו רגלית ברחובות תוכלו לתכנן מסלול שיוביל אתכם דרך המקומות שרציתם לראות. מוזאונים או מונומנטים אין סכנה שתפספסו אבל חבל שתקלטו שאת המסעדה החבויה או חנות המיוחדת שרציתם לפקוד בעצם פספסתם לפני ארבע פניות. מניסיון, אף פעם לא חוזרים אחורה, כי יש עוד כל כך הרבה ללכת קדימה…
אני שמחה לשתף אתכם בחלק מהפתקים שלי וחייבת לציין שהעיר הזאת משופעת באין סוף חנויות שוות ומסעדות טובות. לכן אני מציינת כאן רק קמצוץ של כמה מ"ספינות הדגל" שלדעתי משלימות את החוויה הפריזאית וחבל לפספס.
קניות-
Merci– חנות מלאה קסם שנמצאת בשולי המארה. זו חנות קונספט ידידותית לסביבה שחלק ניכר מרווחיה נתרמים לקרנות קידום חברתיות.
המבנה מלא השראה וקסם והדגש כאן הוא לא רק על המוצרים אלה על חווית הקניה כולה.
היא מחולקת למחלקות: כלי בית ורהוט- מעולה!
בגדים (לטעמי די שמעטס), גינון, תכשיטים, תמרוקיה, בית קפה ומסעדה.
מקום מצוין למתנות מדליקות.
Le Bon Marche– בוטיק מוצרי יוקרה ומותגי על שמשתרע על שטח עצום של בנין- עשיתי כל מאמץ שלא לקרוא לו "כל בו" כי זאת תהיה החטאה של העיקר. בקומת הכניסה תמצאו את כל מותגי העל של עולם האופנה ובקומות מעל מחלקות לכלי בית, רהוט, תאורה, ביגוד (גם לילדים) , לונג'רי (אם לא בפריז… ), קוסמטיקה, צעצועים ועוד ועוד. המחירים גבוהים והמוצרים נחשקים. אין לי צילומים לצרף כי לא הרגשתי נוח לשלוף את המצלמה בסביבה כל כך אנינה. אם אתם אוהבים דברים יפים ועדכניים באיכות בלתי מתפשרת (ובלי מגבלת תקציב) זה המקום.
L'occitane Spa- ממש ממול לבון מרשה נמצאת חנות לאוקסיטן שאת סניפיה תמצאו גם בארץ, אך כאן מעל לחנות יש לחברת התמרוקים הצרפתית גם ספא . אחרי כמה ימים של הליכה אינטנסיבית מבוקר עד ליל טיפול בספא יראה לכם כמו עזרה ראשונה הגובלת בפיקוח נפש יותר מאשר פינוק. יש צורך להתקשר מראש על מנת לקבוע טיפול, לי קבעו מהיום למחר. אני יכולה להעיד שזה היה המסאג' הטוב ביותר שקיבלתי אי פעם. אני לא יודעת אם זה היה בגלל שהייתי זקוקה לו נואשות… אבל אין ספק שהוא היה כיף אמיתי והוא העמיד אותי מחדש על הרגלים. מרי, המעסה המולטית היפיפה שטיפלה בי שילבה טיפול ארומתרפי וריחות מעלפים של שדות פרחים ליוו והוחלפו בהתאם לשלבי הטיפול.
Galeries La Fayette– אחד מבתי הכל בו המפורסמים והיפים בעולם. מעבר לשפע ולאיכות המוצרים שנמכרים בו שווה להיכנס אליו ולו בשל יופיו של המבנה. כיפת זכוכית צבעונית שתלויה בגובה 30 מ' מעל למרפסות חמשת הקומות. עיטורים יפיפים בסגנון הארנובו נותנים תחושה שהחנות כולה היא תיבת תכשיטים אחת גדולה.
Colette– מקדש הטרנדיות והקוליות הצרפתית. תמצאו כאן מגזינים מכל העולם, גאדג'טים, אומנות, אופנה ומזכרות. המחירים הזויים ולא עומדים לדעתי בשום פרופורציה למוצרים. עם כל הכבוד למגניבות, ויש כבוד, לי זה קצת הרגיש כמו "בגדי המלך החדשים". לא מצאתי שם שום פריט שנישבר לי הלב שלא אוכל לקחת איתי הביתה. יחד עם זה, שווה ביקור התרשמות בשביל להיות בעניינים.
אוכל ומסעדות-
כנראה שאין אומה שלוקחת את המורשת הקולינרית שלה ברצינות תהומית כמו העם הצרפתי והרווח הוא שלנו. אין סוף בולונג'רי (מאפיה), פטיסריי (מגדניה), פרומז'רי (חנות גבינות), וחנויות יין משובחות בכל קרן רחוב בשילוב אין סוף גינות, גנים ופארקים מבטיחה לכם פיקניקים טעימים ורומנטיים בכל עת שתחפצו. קצת על שלוש מקומות שכל "פודי" חייב לפקוד.
לה גרנד אפיסרי– בתרגום מילולי "המכולת הגדולה" ואיזה אנדרסטיטמנד. חנות הבת של "לה בון מרשה" (ממש מעבר לכביש) היא "מעדניית על" בשטח של 3000 מ"ר.
תמצאו בה את כל סוגי האוכל מכל מקום בעולם. באיכות ומגוון אין סופיים. החל במעדנים סטנדרטיים ועד ביזאר.
אלה לדוגמה הן סוכריות על מקל עם אלכוהול ורמשים. אנחנו הבאנו הביתה את סוכריית הוודקה עם העקרב הצהוב (לא דמיינתם…) רק בתור Conversation Piece להגניב את הילדים.
קמצוץ מ"קיר המים" שהעדשה שלי תפסה. מדובר בעשרות סוגי מים מכל העולם. למקרה שטעיתם לחשוב שמים הם רק מים.
המחירים לא זולים והאריזות מסחררות ביופיין. ניתן להצטייד במצרכים ארוזים הרמטית שישרדו טיסה או באוכל מוכן מהמעדנייה. לחצות את הרחוב ולשבת בשמש בגן ממול עם עשרות צרפתים שמנשנשים את ארוחת הצהריים שלהם על הספסלים.
פייר הרמה- הוא אחד הקונדיטורים המהוללים בעולם. יש לו מספר חנויות בפריז ולא רק, גם בעוד כמה ערים מרכזיות בעולם. אני סימנתי את כולן על המפה למקרה ותהיה לי נפילת סוכר בדיוק כשאעבור בשכונה. את ארוחת הבוקר של יום ההולדת שלי בחרתי בסניף ברחוב בונפארט.
וזה לא היה פשוט בכלל. בדרך כלל אני מאושרת מזה שהעיניים שלי הרבה יותר גדולות מהקיבולת, הפעם הצטערתי… ונאלצתי לבחור.
ארזו לי יפה טארט עם קרם פיסטוק ותותים, דפי שוקולד חלב עם גנאש על טורט נפלא, והשוס לדעתנו טארט וניל עדין ואלוהי במיוחד. את כל המתוק הזה שטפנו בשמפניה ורודה שקנינו ב"לה גרנד אפיסרי " שנמצא ממש כמה רחובות משם. וגרגרנו לנו בשמש בגינה שליד.
עדיין באותו הרובע, ממש בסמוך לגני לוקסמבורג נמצאת אחת מהמעדניות של
Gerard Mulot – מקום מצוין להצטייד בסל פיקניק טעים לבילוי בפארק. חוץ מהבולונג'רי פטיסרי המתבקש (שלא התפתינו לו כי היינו בדרכנו לפייר הרמה….) יש שפע של קישים, סלטים וכריכים טריים וטעימים.
בכיכר מדלן לא רחוק מבית האופרה תמצאו את אחת מהמעדניות המפורסמות ביותר בעולם.
Fauchon – האימפריה של פושון החלה בירקניה קטנה שנפתחה בשנת 1886 והלכה והתפתחה לאורך השנים למוסד קולינרי פריזאי מפואר. במבנה אחד נמצאת מעדניה של אוכל מוכן, קפה ובר ובמבנה ליד נמכרים מאכלי גורמה ארוזים באריזות קשות, שוקולדים ומרמלדות. המיתוג לטעמי מזעזע, בורוד ושחור צעקניים ולא מעוררי תאבון בכלל, אבל האוכל לעילה ולעילה. אחד המוכרים שראה שאנחנו אבודים בניסיון לפענח את הדקויות שבין עשרים סוגים שונים של פוואה גרה שמח ללוות אותנו ולהרחיב בהסברים ואף נתן לנו לטעום לא מעט מעדנים. אנחנו הצטיידנו בכמה סוגי חרדל מהמדהימים ביותר שטעמנו (שום דבר שמזכיר חרדל מהסופר), כבד אווז, ריבת שמפניה (זה הולך מצוין יחד), גבינה, יין, בגטים ומרמלדות וערכנו לנו פיקניק רומנטי במלון.
אם נשאר לכם עוד קצת מקום נעבור למסעדות.
Le Moulin de la Galette- נמצאת במונמארט ונקראת על שם טחנת הרוח המפורסמת שהיוותה השראה ומופיעה בציוריהם של רנואר וואן גוך. באופן מבלבל למדי המסעדה שוכנת גם היא בטחנת רוח לא רחוק אבל במורד רחוב רו לפיק.
סליחה על הקטנוניות אבל גם כאן העיצוב בצבעי ורוד שחור לא עושה עם החלל חסד. אנחנו העדפנו לשבת בפטיו הקטן והציורי. האמת היא שפרחי הפלסטיק שתקועים באדניות והמלצר המשועמם גרמו לנו להתבאס ולהנמיך ציפיות אבל האוכל שהוגש לשולחן היה מדויק ומצוין. זו מסעדה טובה במחירים שפויים שאחד מבעליה הוא השף שאנטואן הרה. אין ספק שהיא מתעלה על כל מלכודות התיירים שבסביבה.
Les diables au thym- מסעדה קטנה ומפתיעה לא רחוק מהמלון שלנו. מסוג הארוחות שמשאירות אותך עם טעם לעוד. העיצוב של המקום פשוט וחסר יומרות, שולחנות קטנים מכוסים מפות לבנות, ניגוד גמור למנות המורכבות והמעוצבות שהוגשו לנו. הצוות לא ממש ידע אנגלית והסועדים מסביב התגייסו לעזור ולהסביר. הקרבה הפיזית בין השולחנות מפילה מחיצות ומהר מאוד התפתחה שיחה עם השכנים. כל יתר הסועדים היו מקומיים (סימן טוב בדרך כלל) הם סיפרו לנו שהשף הוא כוכב עולה שקראו עליו מספר ביקורות מחמיאות ולכן החליטו לבוא. אנחנו שהגענו ללא ציפיות או ידע מוקדם נהנינו מארוחה נפלאה .
AUX LYONNAIS– ביסטרו בבעלות השף המהולל ועטור כוכבי המשלן אלן דוקאס. הוא קיים מ 1890 מלא בקסם היסטורי ופטינה. בשנת 2002 רכש אותו אלן דוכס והוסיף אותו לאשכול מסעדותיו. מה שמאפשר לסועדים להנות מארוחה מעולה מבית מדרשו של אחד מהשפים המובילים בעולם במחירים שפויים. נכון שהכול יחסי, המחירים לא זולים אלה שפויים, והאוכל מצוין אבל לא מתקדם או מורכב כמו במסעדות מכוכבות. אבל סך כל החוויה מומלץ ביותר. אנחנו הזמנו את ארוחת הטעימות שהורכבה מהמנות הבאות:
כוס שמפניה, טוסטונים עם מטבל גבינות ובצלים, פלטת נקניק וכבד אווז עם תבשיל תפוחי אדמה,
ארטישוק ופואה גרה, רגלי ארנבת, גבינת סנט מרשלן שהייתה הגבינה הטעימה ביותר שטעמתי בימי חיי,
ולקינוח עוגת פרלין שוקולד.
מה אומר, היה טעים ומאתגר. לארוחה עם כל כך הרבה מנות מומלץ להגיע רעבים ולא להתפתות ללחמים שמוגשים לספיגת הרטבים המעולים.
השרות היה מקסים ולא נפוח, קשוב וחביב להפליא. נעשו כמה טעויות חינניות ולא אופייניות למסעדות ברמה כזאת. לצוות זה גרם מבוכה רבה אותנו זה שעשע ( בכל זאת אנחנו מגיעים מתרבות הרבה יותר נינוחה). בסוף הארוחה כשהמלצר הראשי שמע כי זה יום הולדתי הוא רצה לפנק אותנו בעוד קינוח. התנצלנו שאין סיכוי שנצליח להכניס אפילו כפית. הוא ביקש שנמתין וחזר עם שתי כוסות שמפניה ורודה. רכן אל השולחן ולחש "אחרי שתטעמו אותה לא תוכלו לשתות אף שמפניה רגילה". הוא צדק, היא הייתה פשוט מעולה! צילמתי את הבקבוק (כאן למעלה) וחיפשנו אותה בגרנד אפיסרי. שם התפעלו מהבקשה הספציפית וסיפרו לנו כי זה יקב בוטיק נחשב. את השמפניה הספציפית הזו לא היה להם אבל אחרת מאותו היקב דווקא כן. שתינו אותה בבית ונהנו בהחלט.
עם סיום הארוחה קיבלנו בחגיגיות מתנה, ספר מתכונים מושקע ומצולם נפלא של המסעדה. כטוב ליבי בחצי בקבוק יין ושתי כוסות שמפניה רציתי להודות למלצר הראשי על החוויה כולה. חיכיתי שיתפנה וניגשתי להודות לו. לחצנו ידיים, אבל איך שהו זה לא הרגיש מספיק, אז בלי לחשוב נישקתי אותו ע"פ מיטב המסורת הצרפתית על שתי הלחיים. התדהמה שהקרין מכל נקבובית בגופו הבהירה לי שנסחפתי, אבל שנייה אחר כך הסבאל'ה החמוד הזה הסמיק בגאווה והתרגשות ונפרדנו בלבביות. כל הדרך למלון התגלגלנו מצחוק וידענו שזו ארוחה שנזכור.
מקווה שהתמלאתם קצת השראה לקראת החופשה הבאה. כי חופשה אמתית היא ההשקעה הטובה ביותר שתוכלו להשקיע בעצמכם ולא רק עבורכם. גם עבור המשפחה שלכם, הבריאות שלכם, הבן זוג שלכם והקריירה שלכם. אם יש משהו שמעורר לדעתי קינאה בצרפתים הרי זה ה"ווקאנס". חופשת קיץ לאומית של קרוב לחודש במהלך אוגוסט. ללא התנצלויות או העמדות פנים. החל במנכ"ל וכלה באחרון המנקים. מבעל הגלידרייה (…?… שאלתי פעם את אחד מבעלי הגלידריות הטובות והמפורסמות בפריז מה זאת אומרת שהוא סוגר מחר את החנות לחודש, הרי זאת העונה?! הוא לא הבין את השאלה…) ועד בעלת הבוטיק. לכולם ברור שפסק זמן ממרוץ החיים, זמן איכות משפחתי, צבירת חוויות ומנוחה הכרחיים בשביל לשמור על איזון, שפיות ושמחת חיים. במקום זה במקומותינו מתעקשים לג'נגל במרק אוגוסט מהביל (35 מעלות עם 90 אחוזי לחות) ילדים בחופש, פגישות ועבודה, כשבעצם שנה אחרי שנה אני נוכחת כל פעם מחדש שזה חודש תקוע למדי כשאף אחד לא פנוי לקדם באמת שום דבר. הפסד כפול של חוסר יכולת להיות נוכח באמת, לא עם הילדים בחופש ולא בעבודה.
אז עד שנשכיל להתארגנות לאומית של לפחות שבועיים בהם נפרגן לעצמנו וגם לכל האחרים חופשה שנתית אמתית (לא כזאת שמבשלים בה לגדודים, מנקים, מארחים ומתארחים עד שנופלים מהרגלים. לזה קוראים "חגים"… ) אל תוותרו על לפרגן לעצמכם לפחות כמה ימים של מנוחה והשראה למילוי המצברים לקראת השנה החדשה.
