השראה נמצאת בכל מקום

היא מתוארת לרוב כהבלחה של פרץ יצירתיות. מעבר מחוויה של תקיעות לשטף רעיוני. רגע של חסד, שמחבר אותנו אל מעיין היצירתיות האינסופית שבתוכנו.

השראה ניתן למצוא בכל מקום ובכל זמן, אבל לפעמים, דווקא כשיוצאים לחפש אותה, היא חומקת ומסרבת להופיע. הסוד הוא לתרגל ערות ובמקביל לעשות. לעתים, דווקא כשמבצעים פעולות מונוטוניות או יומיומיות על חצי אוטומט אנחנו מפסיקים להפריע לעצמנו ומאפשרים לרעיון חדש להופיע, לתשובה על שאלה שהטרידה אותנו להתגלות או לחשק ליצור להתעורר.

זה יכול לקרות בזמן הדחת הכלים, בנהיגה, במקלחת או בזמן ריצה. רגע הבלחת ההשראה הוא רגע מתוק, אבל בשביל להגשים את הרעיון אנחנו צריכים כלים לממש אותו – ובשביל זה כבר צריך לעבוד.

בצעירותי גם אני האמנתי שרגע היצירה הוא רגע מיסטי בו נחה על היוצר השראה שגורמת ליצירה שלמה ומושלמת לנבוע ממנו בטבעיות. מן תפישה רומנטית וכנועה שמשאירה את היוצר תלוי בחסדי המוזות. זוהי תפישה משתקת, שגורמת לאנשים מוכשרים ומלאי רצון לביטוי עצמי לקפוא ולהמתין. במקומה אני ממליצה לאמץ גישה של יצירת הזדמנות להבשלה. בשביל ליצור אנחנו זקוקים לשגרה ולמשמעת, להתנסות ולשפשוף אינסופי של הכלים שיאפשרו לנו לבטא רעיונות ורגשות.

השראה עולה בנו כשאנחנו מחוברים לעצמנו ולעולם מסביבנו. הקשבה פנימית וחיצונית מעוררת את היכולת לזהות דפוסים, להבין תהליכים, להרגיש ולבטא את התובנות והרעיונות שלנו בעשייה שמשקפת את הנפש והרוח שייחודיים רק לנו. בשביל להעצים את ההשראה חשוב שסביבת החיים והעבודה יעודדו ערות מנטלית.

יופי, נוחות ורווחה הם תנאים שעשויים לסייע להתחבר להשראה ולזמן את רגעי הקסם בהם נובטים רעיונות חדשים ואנחנו מצליחים לראות את ההיתכנות שבהגשמת הדברים.